טל': 072-33-80-215

עו"ד ונוטריון טל קדש | ליטיגציה, ייצוג בבתי משפט ובערכאות, משפט מנהלי, משפט אזרחי מסחרי

פנה אלינו לייעוץ

arrow-left, arrow-left, previous, left

יש לך שאלה?

יתרת חובה במגבלת מסגרת האשראי היא נכס הניתן לעיקול

בית עסק עשוי להימצא בפני שוקת שבורה בשעה שהבנק מחליט לעצור את האשראי ומעמידו לפירעון מיידי. ההשלכות של עצירת אשראי פתאומי של לקוח משפיעה ככדור שלג על העסק ועל צדדים שלישיים, שהרי אי כיבוד שיקים על ידי הבנק גורר באופן אוטומאטי נקיטת הליכים משפטיים ומטילים חשש על יכולתו של העסק להמשיך לתפקד כעסק חי. בפסקי דין אשר עסקו בעצירת אשראי פתאומית מצד הבנק וללא תיאום מראש עם הלקוח, נקבע כי התנהלות זו עלולה להימצא בלתי תקינה ושאינה תואמת התנהגות של מוסד פיננסי כלפי לקוח ועל כן במקרים מסוימים עלול הבנק לחוב במלוא הנזקים אשר ייגרמו ללקוח                      

(ת.א. 1320/99 מחסני חשמל בע"מ  (בפירוק) נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, וכן ע"א 5071/09 בנק המזרחי המאוחד נ' מחסני חשמל בע"מ (בפירוק). 
נגזרת נוספת ליחסי בנק לקוח ומסגרת אשראי שבה יעסוק מאמרנו זה, הינה השאלה האם בנק רשאי שלא לאשר עיקול על חשבון לקוחו המצוי ביתרת חובה או ביתרת אפס או ביתרה מינימאלית כאשר באותו חשבון קיימת מסגרת אשראי, וכאשר ניתנו על ידי הלקוח בטחונות לפירעון האשראי על ידי הבנק. נשאלת השאלה, האם הבנק יכול להצהיר כי אין כספים לעיקול מקום בו קיימת לבנק יתרה מסוימת של הלקוח.                         
 
סוגיות אלו נדונו  בבית המשפט המחוזי בתל אביב אשר לצורך מתן מענה לשאלה באם ניתן לעקל את גובה האשראי שטרם נוצל על ידי הלקוח, יצר הפרדה בין שני מצבים: האחד, מצב בו הלקוח הסדיר את מסגרת האשראי שלו בין היתר באמצעות העמדת בטחונות וחתימה על הסכם מסגרת אשראי; השני, מצב בו קיים סיכון כי הבנק לא יוכל להיפרע מהלקוח אם וכאשר יוטל עיקול על גובה מסגרת האשראי (ת"א 2176/08 משה אלבס נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ). 
 
עוד קודם שניכנס לעובי הקורה, נסביר: "מסגרת אשראי" על פי כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992, משמעו "סכום מרבי שתאגיד בנקאי הסכים מראש לכבד במסגרתו משיכות מחשבון עובר ושב של הלקוח". הסכם מסגרת אשראי הינו הסכם, ככל הסכם אחר, בין הלקוח לבנק, שבו הבנק מתחייב למעשה להעניק ללקוח בתוך פרק זמן מסוים, אשראי בסכומים שונים לפי דרישות הלקוח, עד לגובה מסגרת האשראי. ניתן בהחלט בהקשר זה לומר כי קיים דמיון של ממש בין הסכם מסגרת אשראי להסכם הלוואה, שכן בשניהם מדובר בהעמדת אשראי לרשות הלקוח, עם זאת השוני בין שני ההסכמים בא לידי ביטוי בכך שהסכם הלוואה מתאפיין בעודף "מסוימות" הווה אומר במועדים קצובים להחזר ההלוואה בתשלומים קבועים, בעוד שהסכם מסגרת אשראי בדרך כלל נעדר מאפיינים אלה וניתן לדמותו לסדרה מתמשכת של עסקאות אשראי עתידיות שבין הלקוח לבנק (ע"א 6916/04 בנק לאומי נ' היועמ"ש, פורסם בנבו). 
 
הסכם מסגרת אשראי מהווה מעין זכות עתידית של הלקוח לקבלת הלוואות מצד הבנק, הלוואות שעל פי מסגרת האשראי מוסדרות מלכתחילה בין הבנק ללקוח. מכח תקנה 374 לתקנות סדר הדין האשראי ניתן להטיל עיקול זמני על "נכסים" המוגדרים בתקנה 1 לתקנות כדלהלן: "נכסים-לרבות כל חוב, בין אם הגיע מועד פירעונו ובין אם לאו, וכל זכות, בין אם הגיע מועד מימושה ובין אם לאו". בלשון אחר, עיקול זמני יכול להיות מוטל על נכס או זכות, וגם על זכות עתידית.
 
ציפייה או תקווה אינה מהווה זכות עתידית הניתנת לעיקול וניתן לכנותה כזכות שלא באה לעולם (כמו למשל הזכות לקבלת דמי מפתח עבור דירת מגורים, ראו: בר"ע 232/75 אטבה נ' רצבי, פ"ד ל(1) 477), לעומת זאת – בשעה שקיימת מידה רבה של הסתברות למימושה של הזכות העתידית, ניתן לעקלה גם בטרם נתגבשה (כמו למשל הזכות לדמי מפתח של בית עסק, להבדיל מדמי מפתח של דירת מגורים, ניתנים לעיקול לנוכח האפשרות הגדולה יותר למימושם, ראו: בר"ע 416/86 דנוך נ' עמר, פ"ד מ(3), 775).
 
את השאלה, האם הזכות לקבלת אשראי מכח הסכם מסגרת אשראי היא זכות עתידית, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין בנק מזרחי טפחות לעיל, יש לבחון "על פי מידת ההסתברות שהזכות תמומש או על פי מידת מחויבותו של הבנק להעמיד את האשראי על פי המסגרת. בחינה זו תיעשה בהתאם למהותו ואופיו של הסכם  מסגרת האשראי". מקום בו קיימת חובה של הבנק ליתן אשראי, קיימת מולה זכות הניתנת לעיקול. כך הוא מקום בו התחייב הבנק בהסכם ליתן ללקוח אשראי בגובה מסגרת האשראי. 
 
במקרה בו הבנק אינו מחויב ליתן אשראי ונתון לו שיקול דעת באם להעניקו ללקוח באם לא נחתם מסגרת אשראי, או במקרה שבו קיימת מסגרת אשראי אך מתקיימות נסיבות בהן הבנק אינו יכול להבטיח את החזר האשראי. עניין זה, הגיע לשעריו של בית המשפט העליון שקבע ההלכה כי לא נתן לעקל את זכותו של הלקוח (החייב) למשיכת יתר מהחשבון, שהרי מדובר בזכות עתידית שאינה וודאית (ע"א 323/80 אלתית בע"מ  נ' בנק לאומי בע"מ, פ"ד ל"ז(2) 673). במקרה זה, הבנק מנוע מלאשר עיקול של נושה (צד ג') המוטל על החשבון בהיותו עיקול כאמור על זכות עתידית ולא וודאית, ובהיותה שכזו יוצרת סיכון מובנה באשר ליכולת הפירעון של הלקוח את חובו לבנק, ומעמידה את הנושים בפני חוסר וודאות וביריבות ישירה מול הבנק: "התהוות מצב כזה צריכה לשמש פעמון אזהרה לכל נושה. על אחת כמה וכמה לבנק, האחראי לכספי ציבור המפקידים שלו" (ראו: ע"א 57/89 בנק פועלים נ' מכבשים הדרום בע"מ\ פ"ד מה(3) 182 (1991).
 
לעומת זאת, כאשר מסגרת האשראי מוסדרת בהסכם ואין סיכון באשר ליכולת הפירעון של הלקוח, בין היתר באמצעות מתן בטחונות, מחויב הבנק להעניק אשראי עד לגובה הבטוחות ובאותה הנשימה מחויב הוא לאשר עיקול צד ג' על החשבון עד לגובה האשראי שלא נוצל ועד לגובה הבטוחות: 
 
"קביעה לפיה לא ניתן להטיל עיקול על הזכות למשיכת יתר מקום בו ניתנו כנגד זכות זו בטוחות לבנק, תביא לכך שהבנק ישמש הלכה למעשה כלי לעקיפת המחסום המשפטי שנועד להטיל העיקול על האפשרות להברחת נכסים, שכן אלמלא הוחזקו נכסי החייב כבטוחות על ידי הבנק, לא היתה כל מניעה לעקלם. החייב לעומת זאת, לגביו חל החשש כי לא יוכל לעמוד בתשלום חובו לתובע, רשאי להוסיף במשיכת כספים מהבנק בהתאם למסגרות האשראי, שהתחייב לאפשר לו הבנק, תוך הרעת מצבו של התובע מבחינת האפשרות להבטיח את זכייתו העתידית בפסק הדין. במצב דברים זה, בו הבנק מחזיק בביטחונות כנגד התחייבותו להסכם מסגרת האשראי, מתקיים המצב לו טוענים המבקשים, בו משמש הבנק כחומה חסינה מפני עיקולים, מאחוריה מצויים הן נכסי החייב המוחזקים כבטוחות, הן כספים הנמשכים על ידי החייב, בין השאר לטובת נושים אחרים של החייב".
 
לסיכום, ההלכה שנקבעה לעיל יצרה את האיזון הראוי באשר לזכויות הנושה או הטוען לזכות, מטיל העיקול, על חשבונו של החייב לבין זכותו של הבנק. על פי ההלכה צומצמה יכולתו של הבנק לקבל דריסת רגל מלאה על יתרת האשראי שלא נוצלה על ידי הלקוח מחד תוך שמירת זכותו של הבנק להיפרע מגובה הבטוחות שהועמדו לו על ידי הלקוח מאידך. התוצאה נכונה גם במישור העסקי שכן הגבלת האפשרות של צד ג' לעקל את האשראי, תשחרר את הלקוח ממחויבויותיו הכספיות לנושיו ותסלול את הדרך להברחת נכסים במקום להתעמת חזיתית עם צד ג' על הזכויות הכספיות בבית משפט.


עו"ד טל קדש, מומחה במשפט אזרח מסחרי. כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים במאמר ובאתר.
 
 

תחומי התמחות:

מיסוי מוניציפאלי
משפט מנהלי ציבורי
בנקאות ומשפט מסחרי

פרטי התקשרות:

כתובת: רחוב ז'בוטינסקי 7, קומה 43, מגדל משה אביב, רמת גן
טלפונים: 072-33-80-215 6121281 – 03
פקס: 7513735 – 03
דוא"ל: tal@kadesh-law.co.il