ארנונה הוא מקור הכנסה עיקרי בתזרים ההכנסות של רשויות מקומיות, על כן הרשויות יעשו הכל על מנת להגדיל את היקפי הגבייה שלהן, ולעיתים תוך שימוש באמצעי גבייה דורסניים שאינם צודקים, אשר אזרח מן השורה, שאינו בקיא ברזי הפרוצדורה בהתנהלות מול רשויות ילך לאיבוד, ויתמודד בסופו של דבר, מול חוב חלוט והליכי הוצאה לפועל.
כך אירע למעשה בשני תיקים שנוהלו על ידי בבית המשפט השלום בירושלים כנגד עיריית ירושלים זה מכבר בגין חובות ארנונה לא מוצדקים שנשלחו לנישומים.
בתיק האחד, הוגשה תביעה ע"ס של כ- 140,000 ₪ כנגד לקוח המשרד, בגין חוב היסטורי שנרשם במחשבי העירייה. חלק ניכר מהחוב התיישן וחלק אחר נגוע היה בשיהויי מהותי.
לאחר הגשת כתב הגנה, אשר הצביע על כשלים של ממש בחזקת התקינות המנהלית, נסוגה העירייה מדרישתה והתביעה כנגד הלקוח, אשר שב למסלול חייו, נמחקה. אנו מצרים על כך שבתי המשפט, אינם מגלים ליברליות יתר, בחיוב רשויות גם בהוצאות נכבדות, בגין הגשת תביעות שאינן מוצדקות.
בתיק אחר, קיצוני יותר בנסיבותיו, נזכרה העירייה לשגר דרישה לתשלום, שנתיים לאחר שהנפיקה ללקוח המשרד, אישור המופנה לטאבו בדבר העדר חובות ארנונה וכל חיוב מונציפאלי אחר הנוגע לנכס. לטענת העירייה המדובר בחוב משנת 2004, אשר נותר פתוח ולא שולם. במקרה זה, הוגשה על ידי עו"ד טל קדש, תביעת השבה כנגד העירייה וגם תביעת לשון הרע, בגין עצם נקיטת עיקול על חשבון הבנק של הלקוח, בגין הפגיעה בשמו הטוב ובמעמדו כלקוח איתן בבנק. גם במקרה זה, אנו משוכנעים כי נגיע לתוצאה צודקת, לאור התנהלות בעייתית של העירייה.
החלטת העירייה לחייב את הלקוח בארנונה בגין חוב משנת 2004 בוצעה בשרירותיות תוך התיישנות החיוב, מבלי שהעירייה סיפקה מענה לשאלה מדוע לא פעלה לגביית החוב הנטען בזמן אמת ומבלי שהתמודדה עם טענות הלקוח בנוגע לאי חוקיות החיוב. התנהלות העירייה, אשר ישבה בחיבוק ידיים משך תקופה העולה על שמונה שנים מועד היווצרות החיוב לטענתה, עד למועד בו מצאה לנכון לפנות, מעוררת תהיות ומאיינת את סמכותה כרשות מקומית לבקש ולגבות היום את החוב הנטען, לאור העובדה כי החיוב התיישן ועל כן אין לעירייה סמכות חוקית לגבותו. בהנחיה מס' 7.1002 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה "הפעלת הליכי גבייה מנהליים לפי פקודת המיסים (גביה)", תאריך: שבט תשע"ב, פברואר 2012, נקבע – "ככלל, תקופת ההתיישנות של תובענות אזרחיות היא 7 שנים, אלא שבהתחשב בטיבם ובאופיים של חובות מנהליים, אין זה סביר שרשות מינהלית תנקוט לראשונה הליכי גבייה ללא התראה וללא צידוק, לאחר שחלפו שנים רבות מן המועד שבו יכלה לראשונה לגבות את החוב. לפיכך, על הרשות לפתוח בהליכי גבייה תוך פרק זמן סביר שהוא קצר מתקופת ההתיישנות האמורה. פרק זמן כאמור, מן הראוי שלא יהיה ארוך משלוש שנים". לעניין נפקות גבייה שלא על פי ההנחיה נקבע בה – "הכלל הוא, כי רשות שנמנעה, ללא הצדקה, ושלא לפי הנחייה זו, מנקיטת הליכי גביה לפי פקודת המסים (גביה), תוך המתנה למועד שתוכל לגבות בו גביה פסיבית, לא תוכל בבוא העת לעשות כן ויהא עליה לתת את האישור, לעשות את הפעולה או לשלם את התגמול לחייב, לפי העניין."
העירייה בהליך המשפטי, תיאלץ להתמודד עם הטענה כי היא זו אשר הנפיקה אישור לטאבו בדבר העדר חובות מוניציפאלים הרובצים על הנכס, ועם השאלה מדוע לקח לה שנתיים לאחר המועד שבו הנפיקה אישור לטאבו, לדרוש את חוב הארנונה אשר שולם במלואו על ידי הלקוח לאורך כל השנים! בסעיף 324 לפקודת העיריות [נוסח חדש] נקבע, כי לא תינתן תעודה לאותו נכס, היה ולא יסולקו במלואם כל החובות הרובצים על הנכס, וכי לא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס, אלא אם הוצגה לפני הרשם, או לפני עוזר הרשם, תעודה חתומה בידי ראש העירייה, המעידה שכל החובות המגיעים לעירייה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס עד ליום מתן התעודה והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר –סולקו במלואם או שאין חובות כאלה.
