כלל ידוע הוא כי בית המשפט על הקביעה המהווה אבן יסוד במשפט המנהלי והיא כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת הרשות בשיקולו הוא, כי אם בוחן את סבירותה , וכפי שנפסק למשל בעתמ (ת"א) 37160-02-10 נתן בקאי נ´ עיריית תל אביב-יפו: "בפתח הדברים יובהר, כי בית משפט זה איננו משמש "רשות על לרישוי עסקים" והוא יימנע מלהחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית בשיקול דעתו".
התערבותו של בית משפט זה, כבית משפט לעניינים מינהליים, מתמצית בבדיקה האם החלטת הרשות המינהלית נתקבלה בלא משוא פנים, בלא הפליה, תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים בתום לב ובלא שיקולים זרים, והאם איננה חורגת ממתחם הסבירות, ולגופו של עניין, הבחינה הינה נקודתית וצרה של השאלה המשפטית נשוא ההחלטה טעונה הרישו, ולא בהיבט של רישוי עסק באופן רוחבי.
בעתמ (ת"א) 11860-07-10 אי.אם.פי.אם נ´ צבי בר דובר בבעלים של רשת חנויות נוחות, אשר פתחה בשטחה המוניציפאלי של רמת-גן שלושה סניפים שעבדו עשרים וארבע שעות ביממה בכל ימות השבוע. זמן מה לאחר פתיחת הסניפים כאמור, קיבלה העותרת מאת עיריית רמת-גן, הודעה לסגירת שלושת הסניפים בגין הפעלת הסניפים בימי שבת, זאת לאחר הודעה קודמת מאת העירייה לפיה נדרשה העותרת שלא להפעיל את סניפיה בימי שבת, לה לא צייתה העותרת.
נשאלת השאלה, האם רשאית עירייה להתנות מתן רישיון עסק בשמירה על השבת משיקולים דתיים?
החוק המסדיר את התנאים למתן רישיון עסק קבע בית המשפט, הינו חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968.
לגבי המטרות אותן בא החוק להבטיח, פסק בית המשפט – "הכלל הבסיסי מחייב שכל הפעלת סמכות מכוח חוק רישוי עסקים תקדם את אחת או יותר ממטרות הרישוי: איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים, מניעת סכנות לשלום הציבור, בטיחות של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו, מניעת סכנות של מחלות וקיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה ולשירותי כבאות. המטרות הנ"ל מהוות רשימה סגורה ולא ניתן להוסיף עליהן "מטרות מכללא"... אם העירייה כרשות רישוי מפעילה את סמכותה כדי לקדם מטרה שונה, בהכרח יהיה מדובר במעשה מינהלי חסר סמכות."
בהמשך פסק בית המשפט לגבי קידום שמירת השבת בשטח העירייה, כי רשות מקומית אינה יכולה לערב שיקולים דתיים או שיקולים חיצוניים לחוק המסמיך, כלומר לחוק רישוי עסקים.
אי לכך, העובדה כי העירייה בחרה לשמר את ה"סטאטוס קוו" במדינת ישראל, כלומר אי פתיחת בתי עסק ביום שבת, בוצעה באופן המנוגד לתכלית חוק רישוי העסקים ולתכליות כבדות משקל נוספות בדמות חופש העיסוק. במובן זה ההחלטה של העירייה "פסולה מיסודה".
בתוך כך, בית המשפט פסק כי העירייה פעלה בחוסר תום לב, לאור העובדה כי היא ניסתה להסוות את "שיקוליה" האמיתיים תוך שהיא קושרת באופן מלאכותי בין החלטותיה למטרות הרישוי המנויות בסעיף 1 לחוק, לשיקולים דתיים, אשר הסתבר היו הדומיננטיים בקבלת החלטת העירייה שלא ליתן רישיון עסק, בגין הפעלת הסניפים בשבת.
עוד יש לציין כי בבוא רשות לשקול מתן רישיון עסק על פי חוק רישוי עסקים, יש לקחת בחשבון את הפגיעה בפרט המבקש לקבל רישיון עסק, קרי את הפגיעה בחופש העיסוק. למעשה, לאחר חקיקתו של חוק יסוד: חופש העיסוק, חלה חובה מוגברת על הרשות המנהלית לשקול בצורה עניינית וממצה בקשות לרישוי עסקים, כאשר המשקל שיש ליתן לזכותו החוקתית של כל אדם, לבחור את משלח ידו ולעסוק בו, כל עוד עיסוקו אינו אסור על פי חוק, הינו משקל רב.
לסיכום, סבירות שיקול הדעת של רשות מקומית למתן רישיון עסק תיבחן על פי הכללים אשר פותחו בבתי המשפט לאורך השנים בכל הקשור למשפט מנהלי. הכלל המנחה את בתי המשפט בבואם לבחון את החלטות הרשויות המקומיות הוא כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המקומית, אלא בוחן האם החלטת הרשות נופלת במתחם הסבירות. כדי שהחלטת הרשות תיפול במתחם זה, עליה לקבלה בתום לב, מתוך שקילת כל ואך השיקולים הרלבנטיים לעניין שלפניה.
נתקלתם בבעיה דומה? משרדנו ישמח לעמוד לרשותכם.
*כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
