קבלת פטור נכס לא ראוי לשימוש של נכס וחיוב הרשות המקומית בהוצאות העורר ובשכר טרחת עורך דינו בסך של 10,000 ₪

עתירה מנהלית הוגשה באמצעות עורך דין טל קדש, על ידי חברה משפחתית המנהלת משק חקלאי וותיק, לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב בגין דרישת עיריית רמת גן לחיוב ארנונה רטרואקטיבי העולה על 3 מיליון שקלים חדשים לתקופה של 4 שנים. בית המשפט יתבקש להורות על ביטול חיובי הארנונה ועל ביטול הפרשי ההצמדה והריבית אשר הוטלו על ידי העירייה לראשונה מבלי שהעותרת שינתה את פעילותה החקלאית בנכס.

השופט ישי קורן דחה בפסק דין מיום 13.2.2013 תביעה לפינוי דיירת מוגנת אשר יוצגה על ידי עו"ד טל קדש.בית המשפט פסק כי לא עלה בידי התובעים להוכיח קיומה של עילת הנטישה שכן על אף עזיבת הדירה לתקופה מסוימת, לא הוכיחו התובעים כי לא היתה לנתבעת כוונה לחזור ולהתגורר בה. בית המשפט השלום בתל אביב, בהישען על סעיף 132(א) לחוק, הדן ב"סעד מן הצדק", פסק כי על אף קיומן של עילות פינוי אין זה נכון וצודק לאפשר את פינוי הנתבעת מהדירה לאור הנסיבות המיוחדות אשר הוכחו במסגרת ההליך המשפטי:

א. תשלום דמי מפתח עלי ידי הנתבעת בעת רכישת הזכויות בשנת 1984. ב. המושכר משמש לנתבעת כמקום מגורים יחיד. ג. התובעים לא פנו אל הנתבעת בדרישה לתשלום דמי השכירות עד להגשת התביעה, דבר המעלה חשד, לעניות דעתה של הנתבעת, לכך כי המדובר בפעולה מכוונת של התובעים אשר נמנעו במכוון לקבל את דמי השכירות ולדרוש אותם כדי שתעמוד להם עילת פינוי כנגדה בעתיד ד. פינוי המושכר משוכרי משנה עם דרישת התובעים.

השופטת חנה פלינר קבעה בפסק דין מיום 21.7.2013 כי לא נתקיימו עילות המצדיקות ביטול פסק בוררות, והותירה את פסק הבוררות בו זכה לקוח המשרד, אשר יוצג ע"י עו"ד טל קדש, במאות אלפי שקלים. בדחותה את הבקשה לביטול פסק הבוררות, קבע בית המשפט כי עצם העובדה כי הבורר לא קבע ממצאים פוזיטיביים בנוגע לשאלות מסויימות אשר נרשמו בפסק הבוררות, אינן מעידות כי הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו, עוד נפסק כי אין הכרח כי בורר יכתוב פסק דין ארוך ומפורט לעייפה כאשר בנסיבות העניין ניתן היה להסתפק במיפוי השיקולים אשר הובילו את הבורר להחלטתו.

השופט עודד מודריק, מבית המשפט לעניינים מנהליים בת"א, חייב ביום 2.12.2013 את עיריית רמת גן ומנהל ארנונה בהוצאות משפט בסך 20,000 ₪ פלוס מע"מ שנגרמו לעותרת אשר יוצגה ע"י עו"ד טל קדש, בגין השתת חיובים רטרואקטיבים ע"ס של כ- 3.3. מיליון ₪ שלא כדין (עת"מ 39590-01-13 ליברמן לנדו בע"מ נ' מנהל ארנונה של עיריית רמת גן). בית המשפט קיבל אמנם הטענה כי מן הראוי היה לפנות לעירייה קודם להגשת העתירה, אך לאור העובדה כי  בסופו של יום החיובים בוטלו, בין השאר, לנוכח ההליך המשפטי, והעובדה כי העותרת, ממילא היתה נדרשת לשאת בהוצאות אם וכאשר היתה בוחרת לבטל את החיובים, חייב בית המשפט את העירייה בהוצאות בא כוחה של העותרת.

חברה אשר יוצגה על ידי עו”ד טל קדש בבית המשפט לעניינים מנהליים זכתה בפסק דין לפיו בוטלה שומת ארנונה ע”ס 100,000 ש”ח תוך חיוב העירייה בהוצאות משפט ע”ס 30,000 ש”ח סיפור המקרה נוגע לחברה אשר הפעילה בין השנים 2011- 2013 בית מלאכה לייצוג  נורות וגופי תאורה מסוג לד וכן מרכז פיתוח לתאורת לד בו הועסקו כ- 12 עובדים, מהנדסים בתחומי הפסיקה, החשמל והאלקטרוניקה. החברה פעלה ברמת החייל בתל אביב.  וועדת הערר של עיריית תל אביב קבעה כי פעילות המערערת הינה פעילות מסחרית שאינה מתאימה לסיווג של בתי מלאכה וחייבה בהתאם את כל השטח בארנונה על פי סיווג מסחרי גבוה.

בית המשפט לעניינים מנהליים, אליו הגישה החברה ערעור באמצעות עוה"ד טל קדש, הפך את החלטת וועדת הערר וחייב את העירייה בהוצאות ע"ס 30,000 ₪. השופטת מיכל רובינשטיין פסקה כי מרכז הגרביטציה של פעילות המערערת הינה ייצורית, ולא ניתן לראותה כמתן שירות או מסחר. החברה הוכיחה כי היא מייבאת חומרי גלם מחו"ל והציגה את האישורים הרלוונטים ממשרד התמ"ת התומכים בטענתה. טענת המערערת כי העובדים עוסקים בהרכבת גופי תאורה וכי עבודתם כוללת פעולות הרכבה מיכאניות, עבודות הלחמה ושימוש במכשירי מדידת מתח וזרם מדויקים, לא נסתרה בהליך שנוהל בבית בית המשפט, אשר בין היתר פסק כי וועדת הערר התעלמה באופן תמוהה מדוח הביקורת שלה עצמה, ומכך כי בתמונות בדו"ח הביקורת נצפו עמדות עבודה להרכבת גופי התאורה.

מתוך 12 עובדים, פסק בית המשפט, המנהל ועוזרו הם היחידים העוסקים בשיווק ומלבד מנהלת החשבונות, יתר העובדים הינם מהנדסים ועובדי יצור העובדים בפעילות ייצור שהינה מלאכת כפיים. בנוסף מצווי הארנונה של עיריית תל אביב עולה כי החל משנת 2006 ועד היום מופיע הכיתוב "בתי מלאכה, מפעלי תעשיה" ובוטל הפירוט בתי מלאכה לייצור", ומכאן אף על פי מבחן השכל הישר פעילות המערערת מתאימה במהותה לסיווג בית מלאכה.לעמדת עו"ד טל קדש, אשר ייצג את החברה, בית המשפט השתכנע כי הציבור הרחב אינו מגיע לנכס על מנת לקנות מוצרים וכי הקשר השיווקי מתקיים בבית הלקוח ולא בשטח הנכס.

פסק הדין עשה צדק ושיקף מחד גיסא את עיקרון העל של גביית מס אמת, ומאידך גיסא חידד את אוזלת ידה של וועדת ערר אשר התעלמה במופגן מראיות אשר הוצגו בפניה כדוגמת דו"ח הביקורת ומסמכים רבים מטעם המערערת התומכים בפעילות הייצורית הייחודית. המסקנה העולה מפסק הדין הינה כי אף אם קיימת פעילות שיווק בבית עסק, אין הדבר חורץ את גורלו לצורך סיווג מסחרי בארנונה, ובמובן זה בית המשפט לא התעלם מהמציאות העסקית בה גם בתי מלאכה בסופו של יום מבצעים פעילות שיווק מצומצמות בבית העסק שאינן מצדיקות סיווג מסחרי גורף.

הוגשה באמצעות עוה"ד טל קדש, בקשה לדיון נוסף לבית המשפט העליון, בסוגיות העוסקות בתחום המשפט המנהלי – אשם תורם של רשות מקומית, חובת ההגינות של הפרט, סוגית ההשתק במשפט המנהלי

כתב תביעה הוגש, באמצעות עוה"ד טל קדש, לבית משפט השלום בתל אביב, בשם דיירי בניין חדש בגבעתיים, בגין ליקויי בניה וירידת ערך לדירות בגין חניון תת קרקעי שנבנה באופן צר בניגוד לתקן המחייב, באופן המקשה עד מאוד, כניסה ויציאה של כלי רכב לחניון ושימוש סביר בחניון של בית משותף, באיזור שבו ממילא קיימת מצוקת חניה כבירה.

רשות המיסים קיבלה טענת לקוח המשרד, אשר יוצגה על ידי עוה"ד טל קדש, להוצאת שומה נפרדת וכפועל יוצא  בוטלו דרישות לתשלום של עיצומים כספיים, על פי פקודת המסים (גביה) ופקודת מס הכנסה, בסך של כ- 6 מיליון ₪, וזאת בגין שומות רטרואקטיביות, אשר הוצגו לבן זוגה הרשום, אשר הורשע בפלילים בעבירת מרמה וגניבה ממעסיק. במסגרת הליך שנוהל מול רשות המיסים, נטען על ידינו, כי אין להשית על בת הזוג את השומות ודרשה הוצאת שומה נפרדת על בסיס הכנסותיה בלבד, שכן החיוב נוצר בגין פעולה מובהקת של בן הזוג, אשר אינה קשורה כלל למערכת החיים המשותפת לבני הזוג. המדובר בחוב שנוצר כתוצאה מפעולה חריגה, עבריינית ומניפולטיבית מצד בן הזוג, כאשר לכל אחד מהם קיים "מרכז רווח" עצמאי ונפרד ו/או כמקורות הכנסה בלתי תלויים ועצמאיים באופן מובהק, המצדיק הפרדת השומה לבני הזוג, גם על פי פקודת מס הכנסה.

וועדת ערר לענייני ארנונה של עיריית תל אביב, קיבלה טענותיו של לקוח המשרד, שפספס את המועדים להגשת השגה וערר ופנה למשרדינו באיחור, כי לוועדה קיימת גם קיימת סמכות להאריך מועדים, וזאת על פי פסיקת בית המשפט העליון.

בקשה לאישור תובענה ייצוגית אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, על ידי עוה"ד טל קדש, כנגד חברה שייצרה ושיווקה מוצר לפעוטות, הניבה תועלת ממשית לכלל ציבור הצרכנים. לאחר הגשתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובמסגרת הסדר עליו חתמו הצדדים, החברה תדאג לשינוי העלון לצרכן בכל המוצרים שעל המדף, ותמנע משיווקם באופן מטעה.

במסגרת ההליך המשפטי אשר נוהל בבית המשפט השלום בהרצליה, מזה כחמש שנים, מונו מטעם בית המשפט שני מומחים רפואיים אשר קבעו במסגרת חוות דעתם הרפואיות,באופן חד משמעי, כי התובע אינו אמין בצורה קיצונית, ובעיותיו האישיותיות והרפואיות, אינן קשורות כהוא זה לאירוע התקיפה שאותו הוא מייחס לתובע.  הנתבע אשר יוצג על ידי עו"ד טל קדש, טען כי נאלץ להגן על עצמו ועל באי החוף מפני התנהלותו הבריונית של התובע ולא נקט באופן יזום פעולה אלימה כלפי התובע, אשר נחשד במעילה של כספים מבית העסק בחוף. בשל חוסר אמינותו, קיבל התובע את המלצת בית המשפט, לפיו תידחה התביעה כנגד כל הנתבעים, מבלי לפסוק לו כל פיצוי בנסיבות העניין. על יסוד האמור ניתן פסק דין בחודש פברואר 2014.

בית המשפט העליון מתח ביקורת על התנהלות העירייה, בתיק שבו ייצג עוה"ד טל קדש נישום, והורה על העברת פסק הדין ליועץ המשפטי של משרד הפנים. הדיון המעניין בפסק הדין, נסוב על חובת ההגינות של הפרט ביחס לשלטון, בעוד שהשופט י' דנציגר, שהיה בדעת מיעוט, סבר כי על הפרט מוטלת חובת הגינות נקודתית, הרי ששופטי הרוב, ד' ברק ארז ומ' מזוז, סברו כי הפרט מחוייב בחובת הגינות כללית. לנוכח פערי ההשקפה המהותיים בין חברי ההרכב ובשל אמירות בפסק הדין כי הנושא טרם הוכרע וגובש, הוגשה על ידינו בקשה לדיון נוסף.

תביעה השבה ע"ס של כ- 50,000 ₪ הוגשה על ידי עוה"ד טל קדש, כנגד עיריית ירושלים בגין חוב ארנונה עלום ונושן שעיקלה מחשבון הבנק של הלקוח, מספר שנים לאחר שמכר את הנכס וקיבל אישור עירייה על העדר חובות לטאבו.

עיריית ירושלים הגישה תביעה ע"ס 150,000 ₪ בגין חיובי ארנונה כנגד מחזיקה של שטח מסחרי בעיר. לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הלקוחה באמצעות עוה"ד טל קדש, נסוגה העירייה באופן כליל מטענותיה, והסכימה לדחות על הסף את התביעה שנסוב על חיובי ארנונה רטרואקטיביים שאינם מוצדקים.

עיריית תל אביב נעתרה לפניית עוה"ד טל קדש, ומחקה חוב ארנונה בסך של כ- 150,000 ₪ ללקוחת המשרד שלא נדרשה על ידי העירייה, לשלם חיובי הארנונה מזה עשרות שנים וגם לא הגישה במועד בקשות לפטור לפי תקנות ההנחות.

וועדת ערר לענייני ארנונה של עיריית תל אביב, החליטה לפטור נכס מחיוב ארנונה, וקיבלה טענת עוה"ד טל קדש, כי יש לראות בקרקע בנסיבות העניין כאדמת בניין, שאינה מנוצלת כלכלית על ידי הלקוח. טענת מנהל הארנונה בדבר גידור הקרקע כאינדיקציה להיות הקרקע כתפוסה, נדחתה.

עתירה מנהלית הוגשה באמצעות עוה"ד טל קדש, לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, כנגד רשות הניקוז, אשר החליטה לגרוע קבלן מרשימת הקבלנים, בתחילה לתקופה לא קצובה, ולאחר מכן במסגרת תיקון ההחלטה לתקופה של שבע שנים, שהינה תקופה לא מידתית הפוגעת בחופש העיסוק ובערכי יסוד של שיטת המשפט

האם נטישת עובדים את העבודה הינה צעד לגיטימי מצד עובדים אפילו במסגרת משא ומתן לשיפור תנאי העסקה? כיצד התייחס בית הדין לצעד חד צדדי זה מצד מספר עובדים ומנהל העבודה, אשר הותירו אתרי בנייה שוממים, והגישו לאחר מכן כנגד המעסיק, חברה קבלנית, תביעה לקבלת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

על כך, עו"ד טל קדש אשר ייצג את המעסיק בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, בפני כב' השופטת רווית צדיק (סע"ש 3010-04-13 ח'ליל ג'בארין ואח' נ' ברקה א.מ. בע"מ).

ידוע כי לאופן סיום תנאי העסקה, יש משמעות קריטית, באשר לשאלת זכאות העובד לקבלת פיצויי פיטורים או לביצוע קיזוז שרשאי מעסיק לבצע משכר העובד, במקרים קיצוניים שבהם התנהלות העובד מסבה נזקים של ממש למעסיק.

במקרה שבפנינו, מספר רב של פועלי בניין, אשר חשו ממורמרים מתנאי העסקתם או מהאופן שבו הם מתוגמלים, קיבלו החלטה מושכלת ומתוכננת היטב, לעזוב את מקום העבודה באם לא ימולאו דרישותיהם.

תוך כדי דין ודברים וניהול משא ומתן שניהלו בתוך אתר העבודה, המעסיק והעובדים, הובהר על ידי המעסיק כי עליהם להמשיך את שגרת העובדה והתחייבותם כלפי המעסיק ולסיים את גמר העבודות, ללא כל שיפור של תנאי העסקתם. עוד הובהר על ידי המעסיק, כי יוכלו לסיים את העסקתם, ככל שיבחרו בכך, לאחר מתן הודעה מוקדמת למעסיק, כמתחייב בחוק הודעה מוקדמת, בכדי לאפשר למעסיק, להיערך עם העסקת כח אדם חלופי וכן לעמוד בהתחייבויות כלפי מזמיני העבודה מבחינת לוחות זמנים וכיוצ"ב.

את העובדים, תחנוני המעסיק לא כל כך עניינו בלשון המעטה, שכן הם גיבשו החלטה משותפת לעזוב את מקום העבודה בכל מחיר, וכך הם עשו הסתבר.

את אתרי הבניה, עזבו מספר רב של עובדים באופן חד צדדי. ארבעה מתוכם הגדילו ובחרו להגיש תביעה לקבלת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לבית הדין. אחד מתוך הארבעה גם שימש כמנהל עבודה וכאיש אמונו של המעסיק, דבר אשר העצים את אקט ההתפטרות השלילי שביצעו העובדים.

בית הדין האיזורי לעבודה, קיבל את טענות החברה אשר יוצגה על ידי עו"ד טל קדש, ופסק כי העובדים אינם זכאים לפיצויי פיטורים ואינם זכאים לקבלת הודעה מוקדמת.

המעסיק טען  בבית הדין כי יש לראות במרד הקולקטיבי שביצעו העובדים אגב התפטרותם החד צדדית וללא הודעה מוקדמת, כאקט שובר אמון ועבירת משמעת חמורה.
התובעים לא בחלו באמצעים כדי לפגוע בנתבעת תוך ניצול העובדה כי היה ולא ייעתרו דרישותיהם יגרמו לנתבעת נזקים. המעסיק, צירף קלטת ותמלול שיחה שהתנהלה בין מנכ"ל המעסיק לעובדים, בסיומה נטשו את העבודה.

בית הדין קיבל גרסת המעסיק לפיה, מנהל העבודה אשר הועסק במשרת אמון שנים רבות, בחר הוא להתנהג כאחרון העובדים, להנהיג מרד ולנטוש עם יתר העובדים את אתרי הבניה. מצופה היה ממנהל עבודה ואיש סודו של מנכ"ל החברה, לשמור על לויאליות למקום העבודה ולכל הפחות לא להסב נזקים. מנהל העבודה, הסתבר ניהל את שעות העבודה של העובדים, משכורתם וכל בקשותיהם האישיות על כן היה בעל השפעה ניכרת על יתר העובדים, אך כידוע בזמן אמת לא פעל כמצופה ממנו.

בית הדין קבע כי גרסת המעסיק מסתברת יותר ומתיישבת עם ההיגיון ניסיון החיים והשכל הישר. ניתוק יחסי עובד מעביד נעשה בדרך כלל באמצעות פיטורים או התפטרות כאשר ההלכה הפסוקה קובעת כי בשני המקרים יש להראות כוונה ברורה וחד משמעית להביא את יחסי העבודה לידי סיום (ראו-דב"ע שם/3-116 שלום סלמה נ' מד"י , פד"ע יב 375). כמו כן כלל פסוק הוא כי "בעת הכרעה בשאלה, מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש, לדעתנו, לבחון גם למי מהצדדים הייתה המוטיבציה להביא  לניתוקם של יחסי העבודה. רוצה לומר: מהמסכת העובדתית המובאת  לפני בית הדין ראוי, לטעמנו, להסיק לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם" (י' לובוצקי, סיום יחסי עבודה הוצ' ניצן 2007  פרק 2 עמ' 7-8).

בית הדין קבע כי התובעים לא סיפקו תשובות המניחות את הדעת בקשר לאמירות אשר נאמרו על ידם.  בית הדין שוכנע ברמת ההוכחה הנדרשת כי למעסיק, לא היתה כל מוטיבציה להביא את יחסי העבודה בין הצדדים לידי סיום , עת היה בעיצומם של פרויקטים מורכבים. על כן מארג הנתונים הנזכרים לעיל, פסק בית הדין, אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הכלכלי והמקצועי של המעסיק , שכן פיטורי העובדים באופן מידי בעיצומם של פרויקטים אשר כל יום עיכוב בביצועם כרוך בעלות כספית נוספת , מנוגד לטובת הנתבעת.

המסר מפסק הדין, הינו כי התנהלות פסולה של עובדים, גם במסגרת משא ומתן, לא תזכה להכרה של בית הדין בדמות מתן פרס לעובדים. במקרה הזה, לחברה הקבלנית, לא היה אינטרס שהעובדים יסיימו את העסקתם ויממשו את איומיהם שהרי המשמעות הינה פגיעה בלקוחות החברה. בסופו של דבר, העובדים החליטו להתפטר קולקטיבית, בנסיבות שאינן מזכות אותם בפיצויי פיטורים, ועל כן אנו שבעי רצון עם תוצאת פסק הדין.

עתירה מנהלית הוגשה על ידי עוה"ד טל קדש כנגד עיריית טבריה בגין סירובה של העירייה להעביר פנייה של נישומים למחיקת חובות ארנונה משנים עברו, לוועדת ההנחות, חרף מצבם הסוציו אקונומי הקשה של החייבים אשר היו מטופלים במחלקת הרווחה, וזאת בשל העובדה כי הינם בעליה של דירת מגורים צנועה שבה מתגוררים שבע נפשות,וגם ילד נכה בשיעור 100%.

לנוכח הפרשנות הלקויה של נוהל מחיקת חובות, פסק כי בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, כי עמדתו של מנהל הגבייה לפיה אין רשות יכולה להוביל למחיקת חוב של נישום שהוא בעל נכס, אינה מבוססת והינה שגויה מן היסוד.

עוה"ד טל קדש מוסיף ומציין  כי לא לחינם נקבע כי טרם מתן החלטה בעניינים מעין אלה, יש לקבל את המלצת וועדת ההנחות, בהיותה ועדה עם יכולת ומומחיות לבחון לפרטי פרטים את בקשת החייבים, תוך קבלת מלוא המסמכים הרלוונטיים ולהביע עמדה מושכלת בעניינים, אשר תקל על קבלת ההחלטה הסופית ע"י הגורמים המוסמכים.
לאור האמור, פסק בית המשפט כי העותרים יגישו לעירייה, בקשה נוספת למחיקת חובות ארנונה, אשר לאחריה תתכנס וועדת ההנחות ותבחן את הבקשה בנפש חפצה.

העורר, יליד שנת 1966 נשוי ואב לחמישה ילדים, אשר עוסק כחשמלאי עגורנים בנמל אשדוד משנת 1995 ועד היום, על פי רישיון "חשמלאי ראשי" משנת 1991. העורר שכח לשלם את אגרת רישיון החשמלאי שברשותו בשנת 2012, כך שבפועל אחז ברישיון חשמלאי שאינו תקף מזה שלוש שנים, כשהוא ממשיך לעבוד בנמל אשדוד.   בשנת 2015 שם לב העורר כי רישיונו אינו בתוקף והוא פעל מידית להסדיר את תשלום האגרה, אך בשלב זה הוא קיבל הודעה מאגף רישוי החשמלאים במשרד הכלכלה, כי לא יוכל לקבל את רישיון בדרגת החשמלאי ראשי שבו אחז, כי אם רישיון בשתי דרגות פחותות יותר, שהינו רישיון חשמלאי מעשי, וזאת על אף הרקורד של העורר והדיפלומות שהוא אוחז.   יתר על כן, מנהל רישיונות החשמל במשרד הכלכלה, החליט להתנות את חידוש הרישיון בביצוע בחינות מעשיות בכתב שיעבור העורר.

העורר החשמלאי לא השלים עם ההחלטה והגיש באמצעות עו"ד טל קדש, מומחה למשפט מנהלי והליכים בירוקרטים ברשויות ציבוריות, שני עררים לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כוועדת ערר לענייני חשמל, לאחר שהסתבר מלכתחילה כי ההחלטה להוריד את דרגות הרישיון של העורר התקבלה על ידי גוף עלום בשעה שלא מונה כלל מנהל לענייני חשמל.

במסגרת הערר טען העורר באמצעות בא כוחו, כי בהתאם לתקנות החשמל (רישיונות), על מנהל החשמל להעניק לו רישיון בדרגת חשמלאי ראשי, לאור הדיפלומות שהציג, ניסיונו כחשמלאי מוסמך והיותו רשום בפנקס טכנאי החשמל, וזאת ללא כל תנאי וללא ביצוע בחינה עיונית כזו או אחרת. העורר טען כי הורדתו השרירותית בדרגות רישיונו, עלולה לפגוע באופן ממשי בפרנסתו ובמשלח ידו, שכן הוא לא יוכל לעבוד על אותם מתקני חשמל שבהם עבד מימים ימימה.

מנגד, מנהל החשמל באופן תמוה ולא מוסבר כי רישום העורר הן כחשמלאי ראשי מלכתחילה לפני שני עשורים בוצע בשגגה, כאשר גם ברישומו של העורר כטכנאי חשמל בפנקס הטכנאים משנות השמונים נפלה שגגה. ואולם, כאשר התבקש מנהל החשמל, על ידי בית המשפט לנמק מדוע דיפלומות שבהן אוחז המשיב משנות השמונים והתשעים, אינן מהוות ראיות להוכחת ניסיונו המעשי או כשל כלשהו בהליך רישומו, הוא לא סיפק תשובות מניחות את הדעת.

העורר הציג מכתבי המלצה ממעסיקיו בנמל אשדוד´, וכן דיפלומה המעניקה לו תואר "טכנאי מוסמך" לאחר שעמד בהצלחה בכל בחינות הגמר כפי שנקבעו על ידי משרד החינוך מחודש אוקטובר 1985. הגם שהעורר הציג בפני מנהל החשמל ציונים מבית הספר לרבות אישור על הגשת פרויקט גמר, התעקש המנהל כי גיליון הציונים אינו מפורט ואינו מניח את הדעת, הגם ואלו והמדובר היה בגיליון ציונים מקורי מבית הספר שבו למד בשנות השמונים. גם דרישת העורר, ממנהל רישיונות החשמל, לזמן לדיון את נציגת משרד החינוך, האמונה על הנפקת הציונים לבוגרי י"ג ו- י"ד, לא זכתה לשיתוף פעולה.

בסופו של יום, בית המשפט המחוזי קיבל את טענת העורר כי אינו יכול להשיג היום גיליון ציונים אחר או כל פירוט אחר שיניח את דעתו של המנהל, באשר המדובר בדרישה שאינה סבירה בעליל, לאור העובדה כי העורר סיים את לימודיו לפני למעלה משלושים שנה, ובית הספר שבו למד באשקלון- נסגר.  חשוב מכך, חברי הוועדה המקצועית, בראשות השופט אמנון כהן, פסקה כי אין כל חשש לשלום הציבור עם יתקבל הערר והמנהל ישיב לחשמלאי לעורר רישיון חשמלאי ראשי, שבו אחז כדין מלכתחילה.

עוה"ד טל קדש, מומחה למשפט מנהלי, אשר ייצג את החשמלאי בשני ההליכים שנוהלו בפני המנהל לענייני החשמל בבית המשפט המחוזי בירושלים, מדגיש כי ככלל, התערבות בית המשפט בהחלטות מקצועיות של גוף מוסמך, אינה מבוצעת כדבר שבשגרה במחוזותינו, והדבר נעשה רק במקרה של החלטה החורגת באופן לא מוסבר או קיצוני ממתחם הסבירות. במקרה זה, יש לברך על כך שבית המשפט, בחר באומץ שלא להנציח את העוול שנגרם לעורר, אשר הורד בשתי דרגות ברישיון החשמלאי שלו, רק בשל ששכח בתום לב לשלם את האגרה ובשעה שלא חל כל שינוי בדפוס העסקתו לאורך השנים, באופן המייתר קיום בחינה עיונית לאור העובדה כי גם לפי תקנות החשמל (רישיונות) , ניתן להעניק רישיון בדרגת חשמלאי ראשי לאור ותק בעיסוק וקיומן של דיפלומות המדברות בעד עצמן, אשר היו מצויות ברשות העורר. העורר שב לשגרת עיסוקו בנמל אשדוד ופרנסתו לא נפגעה.

לקוח המשרד, דניאל קיש, הינו פסל ואומן מוכר ובעל מוניטין רב. דניאל יצר פסל אובליסק העשוי מאבן מדברית, המיתמר לגובה 7 נ' ובמשקל 70 טון.

הפסל הוצב בפארק פסלים ייחודי ומרהיב ביופיו במצפה רמון החל משנת 1995.

על האובליסק חרט הפסל את סיפור יציאת מצרים בכתב חרטומים. אובליסקים קדומים נבנו מגוש סלע יחיד במצרים הקדומה.

במהלך עבודות תשתית של חברת חשמל, הפסל נהרס כליל והושמד. התובע קיבל טלפון שבה סופר לו שפסלו מוטל על הקרקע.

משרד עו"ד טל קדש הגיש בשם הלקוח, תביעה כספית כנגד חברת חשמל וחברת הביטוח אשר ביטחה את הכלי ההנדסי אשר השמיד את הפסל, וזאת לפיצוי הלקוח בגין הפגיעה ביצירה האומנותית, ופגיעה בזכותו המוסרית לשלמות היצירה.

הפסל מהווה "יצירה אומנותית" וכן "יצירת פיסול" בהתאם להגדרות הקבועות בחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, והוא מוגן בזכות יוצרים.

בכתב התביעה נטען על ידינו כי חברת חשמל פגעה בזכות המוסרית של התובע, כלומר הטילה פגם ביצירה העולה כדי השמדתה הטוטלית, תוך פגיעה בשמו ובכבודו של האומן בעל זכות היוצרים, כאמור בסעיף 46 לחוק זכות יוצרים: "זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר – (1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין; (2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר".

במסגרת פשרה, אשר הושגה בין הצדדים לאחר הגשת תביעה באמצעות עו"ד טל קדש, פוצה האומן בסך כולל של כ- 150,000 ₪ על ידי חברת החשמל וחברת הביטוח, בגין הפגיעה בזכות המוסרית מעצם השמדת היצירה האומנותית, בגין הפגיעה במוניטין האומן, לנוכח העדרו של הפסל מפארק לפיסול מדברי, ובגין עגמת הנפש שנגרמה לו.

ארנונה הוא מקור הכנסה עיקרי בתזרים ההכנסות של רשויות מקומיות, על כן הרשויות יעשו הכל על מנת להגדיל את היקפי הגבייה שלהן, ולעיתים תוך שימוש באמצעי גבייה דורסניים שאינם צודקים, אשר אזרח מן השורה, שאינו בקיא ברזי הפרוצדורה בהתנהלות מול רשויות ילך לאיבוד, ויתמודד בסופו של דבר, מול חוב חלוט והליכי הוצאה לפועל.

כך אירע למעשה בשני תיקים שנוהלו על ידי בבית המשפט השלום בירושלים כנגד עיריית ירושלים זה מכבר בגין חובות ארנונה לא מוצדקים שנשלחו לנישומים.

בתיק האחד, הוגשה תביעה ע"ס של כ- 140,000 ₪ כנגד לקוח המשרד, בגין חוב היסטורי שנרשם במחשבי העירייה. חלק ניכר מהחוב התיישן וחלק אחר נגוע היה בשיהויי מהותי.
לאחר הגשת כתב הגנה, אשר הצביע על כשלים של ממש בחזקת התקינות המנהלית, נסוגה העירייה מדרישתה והתביעה כנגד הלקוח, אשר שב למסלול חייו, נמחקה. אנו מצרים על כך שבתי המשפט, אינם מגלים ליברליות יתר, בחיוב רשויות גם בהוצאות נכבדות, בגין הגשת תביעות שאינן מוצדקות.

בתיק אחר, קיצוני יותר בנסיבותיו, נזכרה העירייה לשגר דרישה לתשלום, שנתיים לאחר שהנפיקה ללקוח המשרד, אישור המופנה לטאבו בדבר העדר חובות ארנונה וכל חיוב מונציפאלי אחר הנוגע לנכס. לטענת העירייה המדובר בחוב משנת 2004, אשר נותר פתוח ולא שולם. במקרה זה, הוגשה על ידי עו"ד טל קדש, תביעת השבה כנגד העירייה וגם תביעת לשון הרע, בגין עצם נקיטת עיקול על חשבון הבנק של הלקוח, בגין הפגיעה בשמו הטוב ובמעמדו כלקוח איתן בבנק. גם במקרה זה, אנו משוכנעים כי נגיע לתוצאה צודקת, לאור התנהלות בעייתית של העירייה.

החלטת העירייה לחייב את הלקוח בארנונה בגין חוב משנת 2004 בוצעה בשרירותיות תוך התיישנות החיוב, מבלי שהעירייה סיפקה מענה לשאלה מדוע לא פעלה לגביית החוב הנטען בזמן אמת ומבלי שהתמודדה עם טענות הלקוח בנוגע לאי חוקיות החיוב. התנהלות העירייה, אשר ישבה בחיבוק ידיים משך תקופה העולה על שמונה שנים מועד היווצרות החיוב לטענתה, עד למועד בו מצאה לנכון לפנות, מעוררת תהיות ומאיינת את סמכותה כרשות מקומית לבקש ולגבות היום את החוב הנטען, לאור העובדה כי החיוב התיישן ועל כן אין לעירייה סמכות חוקית לגבותו. בהנחיה מס' 7.1002 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה "הפעלת הליכי גבייה מנהליים לפי פקודת המיסים (גביה)", תאריך: שבט תשע"ב, פברואר 2012, נקבע – "ככלל, תקופת ההתיישנות של תובענות אזרחיות היא 7 שנים, אלא שבהתחשב בטיבם ובאופיים של חובות מנהליים, אין זה סביר שרשות מינהלית תנקוט לראשונה הליכי גבייה ללא התראה וללא צידוק, לאחר שחלפו שנים רבות מן המועד שבו יכלה לראשונה לגבות את החוב. לפיכך, על הרשות לפתוח בהליכי גבייה תוך פרק זמן סביר שהוא קצר מתקופת ההתיישנות האמורה. פרק זמן כאמור, מן הראוי שלא יהיה ארוך משלוש שנים". לעניין נפקות גבייה שלא על פי ההנחיה נקבע בה – "הכלל הוא, כי רשות שנמנעה, ללא הצדקה, ושלא לפי הנחייה זו, מנקיטת הליכי גביה לפי פקודת המסים (גביה), תוך המתנה למועד שתוכל לגבות בו גביה פסיבית, לא תוכל בבוא העת לעשות כן ויהא עליה לתת את האישור, לעשות את הפעולה או לשלם את התגמול לחייב, לפי העניין."

העירייה בהליך המשפטי, תיאלץ להתמודד עם הטענה כי היא זו אשר הנפיקה אישור לטאבו בדבר העדר חובות מוניציפאלים הרובצים על הנכס, ועם השאלה מדוע לקח לה שנתיים לאחר המועד שבו הנפיקה אישור לטאבו, לדרוש את חוב הארנונה אשר שולם במלואו על ידי הלקוח לאורך כל השנים! בסעיף 324 לפקודת העיריות [נוסח חדש] נקבע, כי לא תינתן תעודה לאותו נכס, היה ולא יסולקו במלואם כל החובות הרובצים על הנכס, וכי לא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס, אלא אם הוצגה לפני הרשם, או לפני עוזר הרשם, תעודה חתומה בידי ראש העירייה, המעידה שכל החובות המגיעים לעירייה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס עד ליום מתן התעודה והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר –סולקו במלואם או שאין חובות כאלה.

ועדת ערר לענייני ארנונה של עיריית תל אביב, בהחלטה מפורטת ומנומקת החליטה לקבל ערר אשר הוגש על ידי עו"ד טל קדש לפטור מחזיק נכס בדרום תל אביב מארנונה, באמצעות שינוי סיווגו של הנכס מסיווג של "קרקעת תפוסה" לסיווג של "אדמת בניין" שאינו בר חיוב בארנונה.

המדובר בנכס בשטח של  256 מ"ר , אשר גודר על ידי העורר ולא נעשה בו שימוש לאחר שהעורר פינה את העסק שאותו ניהל בנכס ועבר למקום אחר.

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב החליט כי יש לסווג את הנכס כ"קרקע תפוסה" שהינה על פי סעיף 269 לפקודת העיריות, "כל קרקע שבתחום העיריה שאינה אדמה חקלאית, שמשתמשים בה ומחזיקים אותה לא יחד עם בנין".

התעריף לקרקע תפוסה לשנת 2015 (מועד הגשת הערר) בעיריית תל אביב הינו בסך של 53.18 ₪ למ"ר עבור 500 המ"ר הראשונים.  המשמעות הכלכלית של חיוב הנכס בארנונה , בסיווג של "קרקע תפוסה" הינה כי העורר, לקוח המשרד, נדרש "לתרום" לעירייה תשלום מס ארנונה בכל שנה בסך של 13,614 ₪.

וועדת הערר לענייני ארנונה בעיריית תל אביב, קיבלה את טענות עוה"ד טל קדש, ביחס לנכס הספציפי ובתוך כך פטרה את הנכס מארנונה:

עצם גידור קרקע אינו מלמד על שימוש שנעשה בקרקע ואינו מלמד על תועלת כלשהי, כי אם למנוע הזנחתה של הקרקע (למשל השלכה של פסולת) של פסולת בנכס עצמו. לראיה- העורר קיבל מכתב דרישה מהעירייה לנקות את הנכס לאור פסולת שהושלכה לנכס ובקרבתו. העורר הוכיח כי אין שליטה על השלכת הפסולת או ניצול כלשהו זדוני ושלא בהיתר מצד צדדים שלישיים, מאחר והוא אינו נמצא בנכס ושולט על המתרחש בו.

נכון הוא כי העורר הינו בעל הזיקה הקרובה לנזק, אך ההחזקה לכשעצמה אין בה, כדי להעיד על שימוש כלשהו. נהפוך הוא- העורר, הוכיח כי הוא אינו מנצל את הקרקע ולא מפיק ממנה תועלת כלשהי. לאור האמור, קיבלה וועדת הערר לענייני ארנונה בעיריית תל אביב, את טיעוני העורר והחליטה לפטור את הנכס מארנונה.

לסיכום, מדובר בחיסכון משמעותי בתשלום ארנונה שזכה הנישום לאחר מאבק מול העירייה. לאורך שנים נדרש העורר לשלם לחינם סכומים לא מבוטלים בגין נכס שלא נוצל למטרה כלשהי. בתוך כך, עלינו להביא לידיעת ציבור לקוחותינו, כי שטחים רבים בתוך בתי עסק מסווגים לעיתים על ידי רשויות מקומיות כ"קרקע תפוסה" כברירת מחדל, גם אם אין בשם שימוש בהיותם שטחים "מתים" נעדרי ניצול כלכלי.

הרשעתו של נוחי דנקנר על ידי בית המשפט בתל אביב בנפקת חברה בדרכי מרמה ובהרצת מניות החברה, החזירה אותי שלוש שנים אחורה, כשניהלנו תיק דגל  כנגד בנק דיסקונט ומנהל סניף בבנק, אשר נתנו יד וסייעו להנפקת חברה בדרכי מרמה (תיק אזרחי).  הטענה שלנו היתה כי לנוכח הליך הנפקה פיקטיבי בדרכי מרמה, קרסה החברה ונגרמו נזקים לבעל מניות בחברה המונפקת, שלא היה צד להנפקה וההליכים הפליליים כנגדו אף עוכבו. בסופו של יום, בית המשפט המחוזי ביקר את התנהלות הבנק ופסק כי מנהל הסניף בצוותא חדא עם בעל מניות אחר, פעלו לביצוע הנפקה פסולה ולפתיחת חשבונות פיקטיביים. מדובר בתיקים בעלי מאפיינים משותפים וזאת מעצם טבעה של הנפקה פסולה, שאינה עומדת בכללי השוויון בפני הציבור, ועליי לציין כי מספר גורמים הן במשפט דנקנר והן במשפט שלנו העידו בבית משפט או ברשות לנירות ערך. וביחד עם זאת, אותי תפסה יותר מכל, טענת ההגנה של דנקנר כי מדובר היה ב"הנפקת חברים" מיוחדת, שלא כוונה לציבור הרחב אלא לדנקנר עצמו, למשפחתו ולמקורביו שהאמינו בחברה והשקיעו על מנת לייצבה ייהנו וירוויחו על השקעתם. גם אם לא נקבל את טענת המאשימה בתיק כי כינוי זה ניתן על ידי דנקנר, רק בדיעבד לאור הסירוב של הציבור ובעיקר השוק המוסדי להשתתף בה, הרי שההנפקה היתה ציבורית וכוונה לכלל  המשקיעים – מכלל השוק כולל המוסדיים, למרות שדנקנר ביקש בדיעבד למזער את תרומתם וכן את התעסקות אנשיו עם הפניה אליהם. גם במקרה של אותו תיק שנוהל על ידינו כנגד בנק דיסקונט, בוצעה הלכה למעשה "הנפקת חברים". הצלחנו להציג ראיות כי לצורך מימון רכישות המניות ניטלה הלוואה מהבנק וכספיה הופקדו בחשבונות החדשים שנפתחו כך שבכל חשבון הופקדו כ- 11,200 ₪, כאשר על פי ממצאי הביקורת של בנק ישראל, נפתחו בסניף מעל 150 חשבונות ופיקדונות ני"ע ללקוחות חדשים מתוכם 136 חשבונות פיקטיביים. נחזור לסוגיית נוחי דנקנר:  העובדה שבני משפחתו של דנקנר השקיעו עשרות מיליוני שקלים בהנפקה, העובדה שדנקנר עצמו עמל והתקשר לכל גורם שסבר שיסכים להשקיע מכספו רק משום שפנה אליו בפנייה אישית, העובדה שדנקנר גייס את מנהלי הקונצרן למטרה זו, בכל אלה יש להצביע על כך שדנקנר עשה כל שבידו להעביר סיגנל לשוק שמצב החברה איתן ויציב, ולכן צדק השופט כבוב שפסק ברכיב זה, כי אין לקבל את גרסת דנקנר לפיה סיווג ההנפקה כהנפקת חברים ומקורבים מעידה על העדר מניע לשמירת שער המניה.

בנקים מוחזקים כנושים מקצועיים אשר יודעים לדאוג היטב למקסום זכויותיהם שלהם כנגד חייבים, אלא שבמקרה שבפנינו, נראה כי בנק הלך צעד אחד רחוק מידיי, תוך שהוא זוכה לביקורת מבית משפט וגם מחוייב בהוצאות לטובת לקוחת המשרד אשר יוצגה על ידי עורך הדין טל קדש.  בני משפחתו הסתבכו בחובות עסקיים לבנק מזרחי ולנושים נוספים כתוצאה מקריסת חנות מכולת קטנה.
בני המשפחה, הורים בשנות השבעים לחייהם, מתגוררים מאז ומתמיד ולאורך כל שנות נישואיהם, בדירה צנועה בבת ים הרשומה ע"ש הבעל. את הדירה קיבל הבעל בירושה מהוריו עוד בשנות השבעים.
עוד לפני ההסתבכות העסקית, היתה רשומה משכנתא על הדירה לטובת בנק מזרחי. לאור ההסתבכות העסקית של הבעל, ניטלו מספר הלוואת מבנק מזרחי אשר לא הוחזרו על ידי הבעל, רעייתו ובנו אשר היו לווים ו/או ערבים לנטילת ההלוואות. בשנת 2004, נפתחו על ידי הבנק תיקי הוצאה לפועל כנגד הבעל והוא נקלע להליך של איחוד תיקים, ושילם מידי חודש לבנק וליתר נושיו מאות שקלים.
את המשכנתא לטובת הבנק הקפיד הבעל לשלם מידי חודש בחודשו, ובכך קנה לו את הזכות להתגורר בדירה. הבנק מצדו שמר על "שקט תעשייתי" כל עוד שולמה המשכנתא, ויצר מצג כלפי בני הזוג, בדבר הימנעות מהליכי פינוי.
כעבור 11 שנים, בשנת 2015, החליט הבנק לפתוח תיק מימוש משכון לצורך פינוי הלקוח ורעייתו מדירת המגורים. בעת פתיחת תיקי ההוצאה לפועל כנגד הבעל בשנת 2004, עמד החוב ע"ס של כ- 200,00 ₪. עם פתיחת תיק המשכון, עומד החוב ע"ס של העולה על 1,000,000 ₪! עניינו רואות, כי הבנק יצר לעצמו "תכנית חיסכון" נהדרת על גבם של בני הזוג. החוב צמח למימדים אדירים, אשר לטענת הבנק הצדיקו את מימוש הבית אלא שניסיונותיו לאורך השנים להתמנות ככונס נכסים כשלו במסגרת הוצאה לפועל.
משרדינו, באמצעות עוה"ד טל קדש, נקט בשני הליכים יזומים: האחד, הגשת טענת "פרעתי" ללשכת הוצאה לפועל לצורך עיכוב הליכים ובירור הטענה כי המשכנתא שולמה ועל כן תיק המימוש נפתח שלא כדין. השני, הגשת תביעה הצהרתית בשם רעיית הלקוח לבית המשפט לענייני משפחה, לפיו הנה הבעלים של 50% מדירת המגורים מכח הזכות לאיזון משאבים, בהיות הדירה נכס משפחתי מובהק, ולפיכך נתבקש בית המשפט לקבוע כי העיקולים על הדירה יצומצמו לחלקו של הבעל בלבד.
הבנק טען טענת "השתק שיפוטי" וניסה להיבנות מהצהרת האשה במסגרת הליכי פש"ר משנת 2006, במסגרתם טענה כי דירת המגורים אינה בבעלותה כי אם בבעלות הבעל בלבד, ומסיבה זו, לטענת הבנק, ניתן הפטר לחובותיה על ידי בית המשפט. מנגד, אנו טענו, כי בית המשפט המחוזי אשר דן בהליך הפש"ר, לא קבע ממצא עובדתי חיובי בנוגע לבעלות האשה בדירה ועל כן  לא ניתן להיבנות מהצהרה זו, כדי לסלול את הדרך למימוש הדירה. לא זאת, אלא שהוכח בהליך הפש"ר שהבנק דווקא ראה בבני הזוג ביחד כבעלים של הדירה ועל כן הציע לשניהם להגיע להסדר משותף. הבנק, לאור העובדה שהכיר בזכויותיה הקנייניות של האשה בדירה, בהיותו נושה מקצועי, נמנע מלנקוט בהליכי מימוש משנת 2004, המועד שבו נפתחו תיק ההוצאה לפועל כנגד הבעל, וגם לאחר שניתן לאשה הפטר ע"י בית המשפט המחוזי, בשנת 2006, השתהה כתשע שנים נוספות (!!!) עם נקיטת הליכי מימוש, דבר המצביע על אוזלת ידו של הבנק וחוסר ניקיון כפיו בהפעלת זכויותיו לגבות.
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, קיבל את טענותיו של עוה"ד טל קדש, ופסק כי לא ניתן לקבל את טענות הבנק לעניין השתק שיפוטי לאור טענותיה הסותרות לכאורה של האשה בנוגע לבעלותה בדירה. בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות אשר הועלתה על ידי הבנק וקיבל ולו באופן לכאורי את טענת ההסתמכות והשיהוי של האשה ובעלה בנוגע להתנהלות הבנק לאורך למעלה מעשור. הבנק, פסק בית המשפט, נתפס כגוף מעין ציבורי הנדרש לרמה גבוה של איפוק בהפעלת זכויותיו הדיוניות כנגד חייבים ובתוך כך מוטלת עליו גם היתה החובה לבדוק את מצב הזכויות של האשה בדירה, גם בעת הליך פשיטת הרגל. בתוך כך, גם חוייב הבנק בהוצאות.

משרדנו ייצג חברה לשיווק ויצוא פרחים שהינה  הבעלים של משק החקלאי הממוקם בכפר אז"ר החל משנת 1932, הסמוך לבית החולים תל השומר ולקריית אונו. החברה חוייבה בשנת 2012 בתשלום ארנונה רטרואקטיבי לתקופה של ארבע שנים, בסך של 3,262,867.61 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית. משמעות הגידול בשומה לטענת העירייה נבע משימושים מסחריים שלטענת העירייה בוצעו בנכס.  החברה טענה כי לא ביצעה כל שינוי בפעילותה לאורך השנים אשר הצדיקה הגדלה של השומה באופן חד צדדי,  הגישה באמצעות עו"ד טל קדש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, במטרה לבטל את החיובים שנדרשה לשלם על ידי העירייה. בית המשפט קיבל את העתירה וביטל את חיובי הארנונה בסך של כשלושה מיליוני ₪ תוך שהוא מחייב את העירייה לשאת בהוצאות בסך 20,000 ₪.
הצדדים המשיכו להתנהל בוועדת ערר לענייני ארוננה בנוגע לארבע שנות מס.
 מנהל הארנונה טען כי הפעילות בשטח היא מסחרית ולמעשה ביקש לבטל כליל את כל החיובים החקלאיים ולהמירם בחיובים של בית עסק מסחרי. החברה מנגד טענה באמצעות עו"ד טל קדש, כי החלק הארי של הפעילות במשק הינה בעלת ציביון חקלאי טהור.  לטענת החברה, הן החממות והם בתי  הקירור לפרחים ולאחסנת הפקעות, הינם מבנים חקלאי מובהק ואינה חוסה תחת סיווג של קרקע המשמשת למסחר בצמחים כפי שטענה העירייה בחוסר צדק.
וועדת הערר אשר נתנה את החלטתה ביום 25/11/16, ערכה אבחנה בין שטחים שהינם מסחריים לבין שטחים שבהם המכירות הן סיטונאיות ואשר לגביהם ברור הוא כי הסיווג צריך להיות חקלאי. וועדת הערר קבעה  כי מרבית ההכנסות אינן נובעות ממכירות קמעונאיות אלא באות ממכירה שאינה קמעונאית, ובנוסף קבעה כי ההגדרה של מבנה חקלאיבצו הארנונה של עיריית רמת גן, הינה תלושה ומוזרה ביותר שכן מצד אחד בהגדרה נקבע שמבנה חקלאי הינו מבנה שאינו בשימוש ומצד שני נקבע כי המדובר במבנה הנמצא על אדמה חקלאית המשמש לצרכי חקלאות.
משמעות ההחלטה, הינה חיסכון של מאות אלפי שקלים לאורך שנים מחשבון הארנונה אשר הושת על הנכס.  על ידי העירייה, אשר ביקשה לבטל את הסיווגים החקלאיים ולהמירם בסיווגים מסחריים, משל היתה החברה, חנות לממכר פרחים בלב ליבה העירוני של רמת גן.

משרדנו מייצג חניון בשטח ניכר בהליכי ערר כנגד חיובי ארנונה: במסגרת ערר אשר הוגש על ידי עוה"ד טל קדש, נטען כי יש  לבצע הפחתה של שטחים ניכרים המשמשים כמעבר להולכי רגל, באופן חופשי וללא כל הגבלה. בניגוד לחניונים אחרים שבהם קיימים מחסומים המונעים מעבר מצד אחד לחניון אל עבר צדו האחר, בחניון המדובר קיים מעבר חופשי מרחוב אחד מרכזי לרחוב הירקון. המעבר משרת הולכי רגל, תיירים ואורחי מלונות, לצורך הליכה אל הים. בנוסף, גם כלי רכב שלא חונים בחניון יכולים להיכנס ולצאת ללא כל הפרעה.  טענתינו הינה כי כאשר הציבור הרחב עושה שימוש בנכס המוחזק על ידי הרשות המקומית, ולרווחת כלל הציבור, אין הצדקה לשלם בגינו ארנונה, שכן המדובר ב"רחוב" שאינו בר חיוב בארנונה.

משרדנו פעל להגשת עתירה מנהלית כנגד עיריית רמת גן, בגין מטרדי רעש בלתי פוסקים הנגרמים ממגרשי משחקים בבית ספר עירוני הצמודים לבתי מגוריהם של העותרים. ​באותו עניין, החליטה העירייה לשנות את המצב הקיים במפתיע וללא כל התראה והיוועצות עם בעלי הבתים הגובלים בבית הספר,  הסובלים ממטרדי רעש בשעות הערב והלילה. המדובר בהפרה של חוק העזר העירוני והפרה של חוקי הרעש הבלתי סביר ותקנותיו . מבוקש במסגרת העתירה להורות לרשות המקומית, לאכוף את השמירה על השקט, באמצעות סגירת שערי בית הספר לאחר שעות הלימודים. יש בכך כדי ליצור את האיזון הראוי בין צרכי הציבור לצרכי העותרים.

משרדנו מייצג נישום אשר חיוב בארנונה בגין שטחים משותפים הגם ששטחים אלה מנוצלים ומוחזקים על ידי מחזיקים נוספים בקומה בבניין. לאחר שועדת ערר דחתה את הערר אשר הוגש בגין חיובו בשטחים משותפים ובגין סירוב העירייה לפצל שומות למחזיקים נוספים, הוגש על ידי עוה"ד טל קדש ערעור מנהלי לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב.
המערערת טענה במסגרת הערעור, כי פעלה כמצוות מנהל הארנונה והעבירה לרשותו חוזי שכירות, המצביעים על הפרדה פיזית ברורה בין החדרים ועל הפרדה בפעילות עסקית בין המחזיקים השונים בקומה, באופן ששיעור החזקתה בקומה נמוך מ-80% באופן ניכר, ועל כן אין כל הצדקה שתחויב בגין שטחים משותפים בשומת ארנונה שנתית, כפי שחויבה בפועל על ידי מנהל הארנונה בהתאם לצו הארנונה של העירייה.

משרדנו זכה להיות מדורג ברשימת DUN'S100 של דאן אנד ברדסטריט, כאחד המשרדים הנתפסים כבולטים בתחום המיסוי המוניציפאלי – הפחתה וביטול של חיובי ארנונה והיטלים ובכל הקשור להתנהלות מול רשויות מקומיות. המדובר בציון דרך משמעותי למשרדנו הניצב בחזית עם משרדים בולטים מהשורה הראשונה במדינת ישראל.
קישור לדירוג באמצעות לחיצה על הלוגו של DUNS'100 בצידו השמאלי העליון של אתר המשרד.

ועדת ערר לענייני ארנונה בתל אביב קבעה כי שלושה נכסים בדרום העיר אינם ראויים לשימוש ועל כן זכו לפטור בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות, וזאת לאחר ניהול הליך שבו ייצגנו את הנישומים בוועדת ערר.

בית המשפט המחוזי בתל אביב ביטל חוב ארנונה בסך של כ- 100,000 ₪ אשר הושת שלא כדין על לקוחת המשרד, על ידי עיריית הרצליה.

בגין מעשה של הטרדה מינית בניגוד לרצונה, זכתה לקוחת המשרד בפיצוי בסך עשרות אלפי שקלים במסגרת הליך שנוהל בבית הדין האיזורי לעבודה.

עתירה מנהלית התוקפת את סבירות החלטת רשות מקומית על העברתו של קטין למוסד חינוכי אחר מהמוסד בו למד, בניגוד לרצון הוריו, הוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב.

בית המשפט השלום בתל אביב פסק כי עיריית תל אביב ומי אביבים יפצו את לקוחות המשרד בעשרות אלפי שקלים בגין חיובי מים מנופחים לאורך שנים, בהן לא בוצע שימוש בדירות.

בית המשפט השלום בתל אביב דחה תביעה אשר הוגשה על ידי בנק מזרחי כנגד לקוח המשרד וחייב את בהוצאותיו בסך 7,500 ₪.

לקוח המשרד אשר עצמות איבריו נעלמו בצורה רשלנית ממקום קבורתם זכה בפיצוי משמעותי מהמועצה הדתית לאחר ניהול הליך משפטי.

משרדנו נחל הצלחה בניהול הליך בוררות בענייני מקרקעין שבו זכה הלקוח בפיצוי בסך מאות אלפי שקלים.

מועצה איזורית בצפון הארץ אשר החליטה לבטל מכרז לאחר פתיחת המעטפות בתיבת המכרזים , חזרה בה מהחלטתה לאחר הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת.

נדחתה תביעה אשר הוגשה כנגד לקוח המשרד ע"ס מאות אלפי שקלים על ידי עירית תל אביב בשל חובות ארנונה, בשל התיישנות ולאור יישום הלכת פרידמן של בית המשפט העליון מכוחה לא ניתן לראות בהליכי גבייה מנהליים על פי פקודת המיסים (גביה) אשר כשלו, כ"תובענה שנדחתה" על פי סעיף 15 לחוק ההתיישנות. מכאן, כי תובענה אזרחית אשר הוגשה על ידי הרשות תתיישן ככל שהוגשה בחלוף 7 שנים ממועד נקיטת הליכי גבייה מנהלית שכשלו.

נדחה ערעור אשר הוגש כנגד לקוח המשרד לבית הדין הארצי בעילה של הטרדה מינית ביחסי עבודה.

חברת התעופה הלאומית אל על תפצה את לקוחת המשרד בסך של 20,000 ₪ כולל הוצאות, בגין הפלייתה לרעה מיתר הנוסעים וביטול שתי טיסות מניו יורק ומרומא ובדיקות משפילות במינכן.

בשל יישום שגוי של הנחיות משרד הקליטה בעניין הענקת מענקי דיור לעולים חדשים על פי החלטת ממשלה מספר 1103, מיום 31/1/2022.

בעקבות הגשת העתירה, הסתפקה המועצה בתשלום על סך 9,000 ₪ לסילוק הדרישה אשר היתה נגועה בהתיישנות אך גם בחוסר חוקיות.

בגין יישום שגוי של הנחיות משרד הקליטה בעניין הענקת מענקי דיור לעולים חדשים על פי החלטת ממשלה מספר 1103, מיום 31/1/2022. בעקבות הגשת העתירה, אישר משרד הקליטה מענקי דיור לעולים החדשים המתגוררים במרכזי קליטה שונים ברחבי הארץ.

התנהלות מול הועדה המקומית לתכנון ובניה בתל אביב בענין ביטול קנס מנהלי קצוב מכח חוק עבירות מנהליות , בגין עשיית לכאורה שימוש אסור במקרקעין על פי סעיף 243(ה) לחוק התכנון והבניה. נטען כי המדובר בשימוש חורג שאנו תואם את הוראות התב"ע החלה במקום. בשל שיהוי הניכר, אופק תכוני מצגי הרשות המקומית והאינטרס הציבורי יש לבטל את הקנס.

ייצוג עוה"ד טל קדש בפני וערת ערר מחוזית לתכנון ובניה בענין ניתוק חשמל של דירות אשר לגביהן נטען כי הינן מפוצלות הגם שעסקינן בדירות עצמאיות בעלות חשבונות נפרדים של מים, חשמל וארנונה ואשר הועברו בטאבו לאורך עשרות שנים אגב מתן אישור מטעם הרשות המקומית ללשכת רישום מקרקעין.

תביעה הוגשה באמצעות  עוה"ד טל קדש לבית המשפט כנגד מועצה איזורית שומרון לביטול חיוב היטל פיתוח  ואגרת בניה בסך

של כ- 2 מיליון ₪ . התובעת, חברה תעשייתית, רכשה את המבנה שנים רבות טרם הוצאת דרישת התשלום מאת המועצה.

בסמוך לרכישת המבנה נופק על ידי המועצה אישור להעברת הזכויות ע"ש הרוכשת בהעדר קיומם של רישומים, הערות או

כל התחייבויות בגין היטלים הידועים למועצה או למנהל האזרחי.  המועצה לא נקטה בהליכי גבייה כנגד הבעלים הקודמים של המבנה.  המדובר במבנה משנות השמונים אשר לגביו לא קיים היתר בספרי המועצה. התובעת הגישה למועצה בקשה לאיחוד שני

מגרשים עליהם מצוי המבנה התעשייתי וזאת לצורך רישום משכנתא על  המגרשים לטובת גורם מממן, כאשר אגב, הגשת הבקשה זו, שוגרה באופן אוטומטי דרישה לתשלום היטלים בסך העולה על שני מיליון שקלים, בשעה שידוע היטב למועצה כי שטח הנכס לא השתנה, חשבונות הארנונה נותרו על כנם מזה עשרות שנים, לא הוגדלו זכויות הבניה, אשר נותרו כפי התכניות הקיימות החלות על המגרשים.

עתירה מנהלית הוגשה באמצעות עוה"ד טל קדש מכח חוק חופש המידע, תשנ"ח – 1998, כנגד הרבנות הראשית לישראל לנוכח סירוב הרבנות הראשית להיעתר לבקשת העותר לקבלת תיקו האישי ובשל הטענה כי הועברו אליו מסמכים חלקיים בלבד, הושמטו מסמכים והושחרו פסקאות, בענין אישי מובהק של העותר שהינו שוחט.בהתחשב בכך שמדובר בפגיעה במשלח ידו ובשמו הטוב ולנוכח אינטרס לגיטימי של העותר מבקש המידע, יפים הדברים הבאים שנפסקו גם עת"מ (חי') 1376/03‏ ‏ ליאור דץ נ' הטכניון מכון טכנולוגי לישראל (מיום 30/6/2004): "על דרך ההשוואה יש לומר, שזכאי אדם לשמירה על כבודו ולאוטונומיה יש חשיבות גם בסיטואציה של לימודים והגשמה עצמית. היכולת לשלוט בערך העצמי ברמה האינטלקטואלית אינה פחותה מזכותו של אדם לשלוט בחייו מבחינה פיזית. גם על תחום זה יכולה להיות השפעה לעיתים בלתי הפיכה על אורך חייו ובמיוחד על איכות חייו של אדם".

אגב מתן היתר על ידי הרשות המקומית לביצוע עבודות מכח תמ"א 38/2.

הפחתת חיובי ארנונה בסך מאות אלפי שקלים בהליך שנוהל כנגד עירית הוד השרון

בהתאם לעתירה אשר הוגשה על ידי שוחט במערך חו"ל מכח חוק חופש המידע לנוכח אי העברת מידע אישי אודות העותר ולנוכח נהלים עמומים והתנהלות המנוגדת לעיקרון השקיפות

חרף החלטת בית המשפט לעניינים מנהלים אשר דחה עתירה תוך שנמנע להתחשב בנסיבות היווצרות החיובים על פני שנים, תוך אוזלת ידה של הרשות ובעיקר תוך הישענות על טענה לפיה ועדת הנחות אינה מוסמכת למחוק חוב חלוט.

אך הסתפק בסופו של יום, בסכום זעום לצרכי פשרה בסך 3,500 ₪ אגב דחיית התביעה, וזאת מתוך מטרה שלא לנהל את ההליך ולחסוך ללקוח הוצאות.