סכסוך בתים משותפים – ערעור הוגש לבית המשפט המחוזי על ידי משרדנו באמצעות עוה"ד טל קדש על פסק דין של המפקחת על המקרקעין בגין סכסוך שנים הנוגע לשימוש ברכוש משותף.

בכל הקשור לשימוש סביר, משמעו על פי הפסיקה הינו "עשיית כל אותן פעולות (מטריאליות ומשפטיות), אשר על פי מהותו של אותו נכס, טיבו וייעודו טבעיות הן לגביו. היקפן של פעולות אלה נקבע על פי נסיבות (ע"א 810/82 זול בו בע"מ נ' זיידה, פ"ד לז(4) 737, 741-740 (1983)). שימוש יהא סביר ורגיל ככל שעומד בתנאי המקום, הייעוד והזמן של אותו חלק ברכוש המשותף על פי ההלכות הפסוקות.

תנאי הזמן משמעם דרישות ואילוצים אשר מציאות החיים מכתיבה.  השימוש אינו מונע שימוש דומה מדיירים אחרים בבית המשותף ואינו עולה כדי תפיסת חזקה ייחודית ברכוש המשותף (רע"א 9645/16 איסק נ' נחמיאס, (10.1.2017); י' ויסמן דיני קניין – בעלות ושיתוף, תשנ"ז-1997).

נכון הוא כי תפיסת חזקה ייחודית ברכוש המשותף אינה באה בגדר שימוש רגיל וסביר ברכוש המשותף ואולם  לעיתים בשים לב למאפייני הבית המשותף והדירה, תנאי המקום , והעדר כל הפרעה לשימוש של דייר אחר, אין המדובר בשימוש ייחודי המצריך הסכמה גורפת של כל הדיירים. בפסק הדין שניתן ברע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199 (1999) קבע בית המשפט העליון, כי  הזכות העומדת לבעל דירה בבית משותף לדרוש סילוק מבנה שנבנה שלא כדין על הרכוש המשותף בבית המשותף, אינה זכות מוחלטת.

ייתכנו מקרים בהם תידחה זכות זו מפני עקרון תום הלב. מכוחו של עקרון זה נפסק כי תמיד יש לבחון את שיקוליו של המתנגד. עיקרון תום הלב אינו נועד להעביר לבית המשפט את שיקול הדעת מתי להסכים לשימוש ייחודי ברכוש משותף, אלא רק לאפשר לו למנוע התנגדות של שכן מנימוקים פסולים