- קיים קושי להגדיר באופן ממצה את הזכות לפרטיות ואת היקפה. גם הביטוי "ענייניו הפרטיים" של אדם בחוק הגנת הפרטיות נושא אופי עמום והוא פורש על ידי בתי המשפט באופן רחב.
- השאלה אם מדובר ב"ענייניו הפרטיים" של אדם נגזרת במידה רבה גם מנסיבות הדברים והקשרם, והיא גם עשויה לחול באופן שונה במעגלים חברתיים שונים .
- השאלה האם מדובר באדם "פרטי", באיש ציבור או באיש ציבור הנושא משרה בכירה הינה שאלה רלוונטית לדיון.
- כידוע, אדם הנוטל עליו תפקיד ציבורי חושף עצמו מעצם פעילותו הציבורית במידה רבה לעין הציבור.
- לא כל עניין שהציבור סקרן לגביו מאפשר לגבור על הזכות לפרטיות.
עתמ (י-ם) 1304/04 התנועה לחופש המידע נ' משרד הבריאות, מיום 10.10.2005
- העתירה נסבה אודות בקשת העותרת לקבלת מידע ממשרד הבריאות בנוגע לשמותיהם ומספרם של הרופאים בשירות הציבורי אשר קיבלו היתר לעבודה פרטית. משרד הבריאות דחה את הבקשה הן מן הטעם שהטיפול בה מצריך משאבים בלתי סבירים והן לאור העובדה שהיענות לה תפגע בפרטיות הרופאים.
- גילוי שמות הרופאים המועסקים בשירות הציבורי, בעלי היתרים לפרקטיקה פרטית, יאפשר לציבור לבחון ולבקר את פעולת הרשות הציבורית.
- מסירת השמות משרתת את מטרת החוק, ויוצרת שקיפות המאפשרת לבחון את התנהלות הרשויות הציבוריות.
- החשש מפני פגיעה בפרטיות עקב גילוי שמותיהם של הרופאים מקבלי ההיתרים, איננו ממשי, שכן מדובר במידע בעל אופי כללי ולא אישי, אשר איננו מלמד דבר, מלבד עצם מתן ההיתר על ידי הגוף הציבורי לעובד המועסק על ידו ופועל מטעמו.
- אין די באפשרות תיאורטית לפגיעה בפרטיות כדי לשלול את גילוי המידע לציבור.
- נפסק כי אין להורות על פנייה לרופאים בעלי ההיתרים לקבלת תגובתם: גילוי שמותיהם איננו נושא פוטנציאל אמיתי לפגיעה בהם, וכרוך, מנגד, בעלויות משמעותיות.
- סרבול מיותר בטיפול בבקשה לקבלת מידע וחיוב מבקש המידע בהוצאות גבוהות עלולים ליצור הכבדה ממשית על גילוי המידע ולהביא לסיכול תכלית החוק.
