הקמת עסק – ולמרבה הצער הוא קרס. האם העירייה יכולה לגבות ממך אישית את חובות הארנונה שצבר? לפי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים ייתכן שכן, אבל רק אם מתקיימים תנאים מצטברים והוכחות ברורות לכך שהחברה העבירה לך נכסים.
עו"ד טל קדש, עו"ד ארנונה מנוסה, מחבר הספר דיני ארנונה המצוטט בערכאות, מסביר במאמר הבא את המסגרת, נטל ההוכחה (והמחלוקת בפסיקה), דרך הגבייה הנכונה (תביעה אזרחית) ואת טענות ההגנה שמצליחות בפועל – מניסיון עשיר בשטח.
משרד עורכי דין טל קדש מייצג חייבים ונישומים מול רשויות מקומיות, ומבטל חיובי ארנונה לא מוצדקים.
קיבלת חיוב אישי בארנונה על חובות חברה שהתפרקה? פנה אלינו בהקדם לייעוץ מקצועי ראשוני ללא התחייבות 03-6121281
עקרון האישיות המשפטית הנפרדת – נקודת המוצא
הדין הישראלי רואה בחברה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. אתה זה אתה והחברה היא החברה, כל אחד הוא אישיות משפטית נפרדת, ויש לך אחריות מוגבלת בלבד לפעילות חברה שאתה בעל השליטה בה.
עקרון זה, המעוגן בסעיף 4 לחוק החברות, מבטיח כי חובותיה של החברה הם חובותיה בלבד, ונושיה אינם רשאים להיפרע מנכסיהם האישיים של בעלי המניות.
עם זאת, סעיף 6 לחוק החברות מאפשר לבית המשפט, בנסיבות חריגות, “להרים את המסך” ולהטיל אחריות אישית על בעל השליטה בתאגיד, ולמעשה לפרוע ישירות ממנו את חוב החברה.
בתחום הארנונה, המחוקק יצר מנגנון מקביל וייחודי – עיריות אינן צריכות לפנות לבית המשפט ולבקש הרמת מסך "קלאסית". במקום זאת, הוקנתה להן בחוק סמכות ישירה לגבות את החוב מבעל השליטה עצמו – בדמות הרמת מסך בארנונה. איך? מתי? למה? בואו נצלול פנימה.
המסגרת החוקית: סעיף 8ג והקשר הפרקטי לסעיף 119א לפקודת מס הכנסה
המקור החוקי לחיוב בעלי שליטה בחובות ארנונה שצברה חברתם קבוע בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה, בתיקון משנת 2004, וזה לשונו:
"על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים;
בסעיף זה – 'חוב ארנונה סופי' – חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה – הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת – לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד;
'חברה פרטית' – כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999;
"בעל שליטה' – כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה".
ניתן לראות, שסעיף 8(ג) האמור מפנה ישירות לסעיף 119א (א) לפקודת מס הכנסה, וזה לשונו:
"(1) היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור.
(2) היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו – החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר.
(3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה".
מכל האמור אנו רואים, שהמחוקק קבע 6 תנאים מצטברים ל "הרמת מסך בארנונה" – חיוב אישי של בעל שליטה בתאגיד בחובות ארנונה של חברה שהתפרקה. נרחיב על כך.
ששת התנאים להטלת חיוב אישי על בעל שליטה בחברה שהתפרקה:
ואלו ששת התנאים:
- הנכס נשוא החוב אינו משמש למגורים – מדובר בנכס עסקי או תעשייתי בלבד.
- החוב סופי – חלוט", כלומר, כל ההליכים להשגה או ערר הסתיימו.
- החברה לא פרעה את החוב ולא ניתן לגבות אותו ממנה בפועל.
- החברה הפסיקה את פעילותה – בין אם פורקה ובין אם חדלה מעסקיה.
- הנתבע הוא "בעל שליטה" בחברה – מחזיק במניות בשיעור 25% לפחות.
- הנתבע (בעל השליטה) קיבל לידיו את נכסי החברה כולם או חלקם, בתמורה חלקית או ללא תמורה.
תכליתו של סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים היא גבייה יעילה של ארנונה, ומניעת ניסיונות מצד חברות פרטיות להתחמק מנטל המס הציבורי בדרך של הברחת נכסים. זאת נעשה באמצעות יצירת "חזקת הברחה" – לפיה מי שהועברו אליו נכסי החברה יחוב בארנונה שלה, ע"פ אימוץ מנגנון החזקה שבסעיף 119א לפקודה.
בפועל, הפסיקה קבעה שאת 5 התנאים הראשונים יחד העירייה צריכה להוכיח – בתי המשפט דורשים מהרשות תשתית ראייתית ראשונית גם ביחס לנכסים, לפני שעובר נטל משני לנישום – שיצטרך להוכיח שלא הוברחו נכסים (יש מחלוקת על כך בפסיקה, על כך מייד), או שקיבל נכסים מהחברה בתמורה מלאה / תשלום לנושים לגיטימיים.
מגמות בפסיקה: קיום נכסים לחברה – על מי מוטל נטל הראייה?
בהקשר לתנאי ה-6 של הברחת נכסים, עולה שאלה מקדימה האם בכלל היו לחברה נכסים. הפסיקה נחלקת בשאלה: על מי נטל הראיה להוכיח שלחברה היו בכלל נכסים במועד הרלוונטי (לפני פירוקה או להפסקת פעילותה)?
גישה 1 בפסיקה: הנטל על הנישום – לפי גישה זו, הנטל להוכיח שלא היו לחברה נכסים חל על הנישום, מכיוון שהחזקה שבסעיף 119א לפקודה חלה גם על עצם קיומם של נכסים לחברה. התפיסה היא שקיום נכסים לחברה נכלל בגדר עובדות המצויות בידיעת בעל השליטה.
גישה 2 בפסיקה: הנטל על העירייה – העירייה צריכה להוכיח לפי גישה זו את כל תנאי סעיף 119א, לרבות עצם קיומם של נכסים לחברה בעת הפסקת פעילותה. לפי גישה זו, סעיף 119א הוא חריג לעקרון עצמאות האישיות המשפטית של חברה, ולכן יש לפרש אותו בצמצום. גישה זו כמובן הולכת לטובת הנישום, ומבוססת פסיקה.
לאחרונה ניתנה פסיקה נוספת התומכת בגישה זו: ת.א. 51783-10-22 עיריית-תל-אביב-יפו נ' שמחת חשמונאים בע"מ ואח; ת.א. 4012-06-22 עיריית תל אביב נ' אילן סרי.
מגמות בפסיקה: האם על הרשות להוכיח ששווי הנכסים שהועברו מגיע או מתקרב לגובה החוב (בנוסף להוכחת עצם קיומם)?
גישה לטובת הנישום: על העירייה להראות לא רק שהיו נכסים והם הועברו, אלא גם תשתית ראייתית לכך ששווי אותם נכסים מגיע כדי סכום החוב (או לפחות אומדן סביר לקשר בין השווי לגובה החוב).
גישה לטובת הרשות: אין חובה לכימות מדויק של השווי בשלב הראשוני; די בהוכחת קיום נכסים והעברתם ללא תמורה/בתמורה חלקית, ואז עובר הנטל לבעל השליטה לסתור.
בפסק הדין האמור בעניין שמחת חשמונאים, בית המשפט אימץ קו הדורש מהרשות תשתית לקיום נכסים מלכתחילה. משלא הוכח קיום נכסים, הוא לא נדרש להכריע בשאלת שווי הנכסים בפועל.
חיוב אישי של בעל שליטה בארנונה של חברה: תנאים נוספים מהפסיקה
החיוב המוטל על בעלי השליטה הוא חיוב "ביחד ולחוד".
אחריות בעל השליטה לחובות החברה לרשות המקומית מוגבלת לתקופת שליטתו בלבד – כך קבע ביה"מ העליון ברע״א 4532/19 מריאן רמוס נגד עיריית תל אביב.
לא ניתן באמצעות ההסדר הקבוע בחוק ההסדרים לגבות מבעלי השליטה חובות מים, ביוב או חובות אחרים שאינם חוב ארנונה כללית.
לא ניתן באמצעות ההסדר הקבוע בחוק ההסדרים לגבות מבעלי השליטה חובות ארנונה אשר נוצרו טרם כניסת התיקון לחוק ההסדרים לתוקף.
דרך המלך לגבייה: תביעה אזרחית ולא גבייה מנהלית
סוגיה חשובה נוספת שעלתה בפסיקה היא דרך המלך לגביית החוב. בפסיקה נקבע כי הרשות המקומית אינה יכולה להשתמש בסמכויות הגבייה המנהליות שלה, המוקנות לה בפקודת המסים (גביה), כדי לגבות את החוב ישירות מבעל השליטה.
הסיבה לכך היא, שהחוק מעניק לבעל השליטה טענות הגנה ספציפיות (כגון "אינני בעל שליטה" או "החוב נפרע"), וטענות אלו צריכות להתברר במסגרת הליך שיפוטי מסודר. לכן, על הרשות להגיש תביעה אזרחית רגילה, המעניקה לנתבע את מלוא הזכויות הדיוניות להגן על עצמו, ורק לאחר קבלת פסק דין לטובתה, היא תוכל לפעול לגבייתו בהליכי הוצאה לפועל. קביעה זו מהווה בלם פרוצדורלי חשוב, המבטיח פיקוח שיפוטי ומונע שימוש שרירותי בכוח הגבייה של הרשות. ראה: עת"מ (מחוזי ת"א) 1311/07 רובינשטיין צבי נ' עיריית רעננה.
מדריך אסטרטגי – טענות הגנה ושיקולים פרקטיים
קיבלת דרישה לחיוב אישי על חוב ארנונה של חברתך שפורקה או הפסיקה פעילות – מה עושים?
ראשית חשוב לדעת: מניעה היא ההגנה הטובה ביותר: ההגנה היעילה ביותר מתחילה עוד לפני קבלת התביעה. בעלי שליטה בחברות, במיוחד כאלו הנמצאות בקשיים, חייבים להקפיד על תיעוד מסודר ומלא של כל הפעולות הכספיות. ניהול ספרי חשבונות תקין והקפדה על הליך פירוק פורמלי ומסודר (במידת האפשר) יספקו את התשתית הראייתית החיונית להגנה עתידית.
אם כבר יש תביעה להרמת מסך וחיוב אישי לבעל שליטה בחברה, אלו טענות ההגנה המרכזיות:
- הפרכת חזקת העברת הנכסים:זוהי חזית ההגנה העיקרית. יש לאסוף ראיות (תדפיסי בנק, קבלות, הסכמים) המוכיחות כי נכסי החברה שימשו לתשלום חובות לגיטימיים אחרים: עובדים, ספקים, בנקים, רשויות מס אחרות וכד'.
- הוכחת תשלום תמורה: אם הועברו נכסים כלשהם מן החברה לבעל השליטה (למשל רכישת ציוד), חיוני להוכיח כי שולמה עבורם תמורה מלאה, המשקפת את שווי השוק שלהם.
- בחינת התיישנות:יש לבחון בקפידה את מועד היווצרות החוב ואת מועד הפסקת הפעילות של החברה. ייתכן וחלק מהחוב או כולו התיישן.
- תקיפת התנאים המקדמיים: יש לבדוק האם הרשות המקומית עמדה בנטל להוכיח את כל ששת התנאים המקדמיים. לדוגמה: האם החוב אכן "סופי" (כלומר, לא מתנהל לגביו הליך השגה)? האם הנתבע אכן עונה להגדרת "בעל שליטה" (החזקה של 25% ומעלה)? האם הרשות הוכיחה שהחברה אכן "הפסיקה את פעילותה"? כשל בהוכחת אחד התנאים הללו אמור להוביל לדחיית התביעה.
משרד עורכי דין טל קדש נוהג לבחון כל מקרה לגופו, תוך שילוב טיעונים מתחום המיסוי המוניציפלי והמשפט המנהלי, ולבסס הגנה שיטתית שמטרתה ביטול החיוב האישי והשבת המצב לקדמותו.
קיבלת חיוב אישי בארנונה על חובות חברה שהתפרקה? פנה אלינו בהקדם לייעוץ מקצועי ראשוני ללא התחייבות 03-6121281
סיכום
המנגנון של "הרמת מסך בארנונה" נועד למנוע ניצול לרעה של חברות ריקות מתוכן, אך הוא עלול להפוך לכלי גבייה דרקוני אם אינו מופעל בזהירות.
סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים הוא כלי גבייה עוצמתי, ששינה את מאזן הכוחות בין הרשויות המקומיות לבין בעלי שליטה בחברות חדלות פירעון. גולת הכותרת שלו היא "חזקת ההברחה", ההופכת את נטל הראיה ומטילה על בעל השליטה את החובה להוכיח את חפותו – קרי, שלא נטל לכיסו את נכסי החברה.
עם זאת, בתי המשפט הציבו גבולות ברורים לסמכות: הם קבעו כי האחריות מוגבלת לתקופת השליטה, שהגבייה חייבת להתבצע דרך תביעה אזרחית מסודרת, והבחינו בין הברחת נכסים פסולה לבין העדפת נושים לגיטימית במהלך קריסה עסקית.
המסקנה הסופית היא שסעיף 8(ג) הוא אכן כלי גבייה יעיל וחיוני המגן על הקופה הציבורית, אך הוא אינו "צ'ק פתוח" המאפשר חיוב אוטומטי של כל בעל שליטה. הצלחת השימוש בו תלויה בעמידתה המדוקדקת של הרשות המקומית בתנאים הפרוצדורליים והמהותיים, בעוד שלבעל השליטה, במיוחד זה שפעל בתום לב בניהול משבר סופה של החברה, עומדות הגנות משפטיות משמעותיות המאפשרות לו, במקרים המתאימים, להדוף את התביעה ולשמור על ההגנה החשובה שמקנה לו מסך ההתאגדות.
אם קיבלת דרישת ארנונה אישית בגין חוב של חברה, חשוב לפעול בהקדם, לפני נקיטת צעדי גבייה. ברוב המקרים ניתן לטעון, להוכיח ולשכנע שהחיוב אינו עומד בתנאי החוק.
משרד עורכי דין טל קדש מלווה נישומים, בעלי שליטה וחברות בהליכי ארנונה מורכבים מול עיריות ורשויות מקומיות. המשרד מתמחה בזיהוי כשלים משפטיים ומנהליים בהחלטות רשות, ובביטול דרישות תשלום שניתנו בניגוד לחוק או בחריגה מסמכות.
קיבלת חיוב אישי בארנונה על חובות חברה שהתפרקה? פנה אלינו בהקדם לייעוץ מקצועי ראשוני ללא התחייבות 03-6121281
שאלות נפוצות
מתי רשאית עירייה לחייב בעל שליטה באופן אישי בחוב ארנונה?
כאשר החברה הפסיקה פעילותה, החוב חלוט ובלתי ניתן לגבייה, ובעל השליטה קיבל לידיו את נכסי החברה – כולם או חלקם – בתמורה חלקית או ללא תמורה.
מה ההבדל בין הרמת מסך רגילה להרמת מסך לפי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים?
הרמת מסך רגילה נעשית על ידי בית משפט אזרחי, ואילו לפי סעיף 8(ג) מדובר בהחלטת רשות מנהלית. עם זאת, גם כאן נדרש בסיס ראייתי ברור, ועקרונות הצדק הטבעי חלים במלואם.
האם ניתן לבטל דרישת תשלום אישית של עירייה?
בהחלט. במקרים רבים, בתי המשפט ביטלו דרישות כאלה עקב פגמים בהליך, חוסר ראיות או חריגה מסמכות.
האם כל חוב ארנונה מאפשר חיוב אישי של בעל שליטה?
לא. החוק מחייב קיומם של תנאים מצטברים (נכס שאינו למגורים, חוב חלוט, החברה הפסיקה פעילות ועוד), ובדרך כלל נדרשת תשתית ראייתית ממשית לכך שנכסי החברה הועברו לבעל השליטה.
האם הרשות יכולה לגבות באופן מנהלי לפי פקודת המסים (גביה)?
לא. ככלל, גבייה מבעל שליטה נעשית בהליך אזרחי כדי לאפשר לבעל השליטה לממש את מלוא זכויות ההגנה. שימוש ישיר בגבייה מנהלית כלפיו לרוב נפסל.
מה נחשב "קבלת נכסי חברה" מצד בעל השליטה?
קבלת כספים/ציוד/זכויות מהחברה ללא תמורה או בתמורה חלקית באופן שמותיר את החברה בלי אמצעים לסילוק החוב. תשלום תמורה מלאה/קדימות לנושים לגיטימיים עשויים להפריך את החזקה.
האם האחריות האישית היא לכל הזמנים?
לא. אחריות בעל שליטה מוגבלת לתקופת השליטה בלבד.
מה עושים אם קיבלתי דרישה אישית?
פונים לייעוץ משפטי, בודקים אם החוב חלוט, אוספים ראיות לתמורה מלאה/היעדר נכסים, ובוחנים פגמים פרוצדורליים (שיהוי, חוסר הנמקה, אי-מתן זכות טיעון).
