המשרד להגנת הסביבה מטיל עיצומים כספיים בסך של מאות אלפי שקלים מכח סעיף 35(א) לחוק להסדרת הטיפול באריזות, תשע"א -2011 (להלן: "חוק האריזות") בגין הפרות לכאורה של חוק האריזות לענין אי התקשרות בתי העסק עם גוף מוכר, על י סעיף 9(א) ו- 34(א)(6) לחוק האריזות
בתי עסק מקבלים את הודעה בדבר הכוונה להטיל עיצום כספי, כאשר במשך כל שנות פעילותם הם נוקטים בהליכים סביבתיים הנוגעים לפינוי אשפה מיוחדת, הצבת מכולות והתקשרות עם חברות מוכרות כדוגמת אינפיניה מיחזור בע"מ (אמניר תעשיות מיחזור בע"מ) שהינה החברה הוותיקה והמובילה בתחום המחזור בישראל לאיסוף קרטון.
עם קבלת הודעת המשרד להגנת סביבה, בתי עסק מתקשרים עם 'גוף מוכר' כדרישת החוק, חב' ת.מ.י.ר – תאגיד מחזור צרכנים בישראל בע"מ (חל"צ), הגם שהם היו קשורים בהסכמים עם חברות לפינוי פסולת ושמירה על איכות הסביבה ואף נשאו בעלויות גבוהות לשם כך.
אמנם לאחר התקשרות עם תמיר, סכום העיצום מופחת לאור תקנות להסדרת הטיפול באריזות (הפחתה של סכום עיצום כספי ופריסת תשלומים), תשע"א- 2011 , במקרה שבו בית העסק לא הפר את חוק האריזות בחמש שנים שקדמו להפרה ולאור ההתקשרות עם גוף המוכר
עם זאת , עדיין נותר לשלם סכום עיצום גבוה מאוד העולה ברוב המקרים על סך של 100,000 ₪ שהנו בבחינת קנס שאינו מוצדק.
בד בבד עם ההתקשרות עם תמיר- בית העסק נושא באופן אוטומטי בדמי טיפול ארגוניים רטרואקטיביים לתקופה של 7 שנים מלאות האחרונות שקדמה לשנת החתימה על ההסכם.
התשלום הרטרואקטיבי לתמיר מאפשר לבצע מחזור אריזות בהיקף התואם את כמות פסולת האריזות מיום כניסת החוק לתוקפו.
במובן זה הטענה של בתי העסק היא שלא באמת קיימת הפרה אשר בגינה מוצדק לשאת בקנס אסטרונומי.
המשרד להגנת הסביבה אינו מוצא לנכון להתחקות אחר ההתקשרות של בתי עסק עם חברות לפינוי אשפה וחברות האמונות על שמירה על נהלי איכות הסביבה וכל מטרתו הינה לגבות את סכום מקסימלי של העיצום ויהי מה.
על פי סעיף 1 לחוק האריזות מטרת החוק הינה לקבוע הסדרים לענין יצור אריזות וטיפול בפסולת אריזות.
על פי הצעת החוק, הובהר כי יצרן או יבואן יהיה חייב בקיום חובות אלה בעצמו, בכל עת שבה הוא אינו קשור בחוזה התקשרות עם גוף מוכר, ללמדך על החלופה שקיימת להטלת עיצום כספי והחובה למצות את שיקול הדעת המנהלי טרם השתת עיצום.
על פי חוק האריזות קיימת אפשרות על פי סעיף 9(ה) לקבל פטור מחובת התקשרות עם גוף מוכר או המנהל שוכנע כי היצרן או היבואן יוכל לקיים את חובותיו שלא באמצעות גוף מוכר, בתנאים שייקבע בהוראות הפטור.
הלכה למעשה, אפשרות זו אינה נשקלת על ידי המשרד להגנת הסביבה וגם בתי המשפט רבים בצער רב – לרוב פוטרים עצמם מלדון בחלופה זו.
על פי סעיף 34(א) לחוק האריזות, בגין אי התקשרות עם גוף מוכר ו/או בגין הפרה של הוראת החוק – "רשאי המנהל להטיל עליו עיצום כספים לפי הוראות פרק זה".
משמעות הדברים כי השתת העיצום הינה בגדר רשות המחייבת הפעלת שיקול דעת ולא בגדר חובה ובבחינת בל יעבור כפי שנראה שהמשרד להגנת הסביבה פועל באופן אוטומטי תוך מתן הכשר של הערכאות.
הסתרה של מידע על ידי המשרד להגנת הסביבה
במסגרת ערעור שנוהל זה מכבר בבית המשפט השלום בחיפה, התחוור כי המשרד לאיכות הסביבה מסתיר מידע מהותי מהציבור ביחס להפעלת העיצומים וההנחיות הנוגעות ליישום חוק האריזות ואפשרות ביטולן.
בהליך שנוהל בשנת 2026 נחשף בית המשפט, להליך אחר שהתנהל בשנת 2024 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע שבו הוצגה עמדת המשרד להגנת הסביבה באמצעות הלשכה המשפטית לפיה:
"…במקרה שבו יצרן או יבואן מפר ומשלם דמי טיפול רטרואקטיביים, נמנע המשרד מהטלת עיצום כספי" (פיסקה 7 להחלטה בת"צ (ב"ש) 27643-09-24 ת.מ.י.ר. – תאגיד מחזור יצרנים בישראל בע"מ נ' אקמה טריידינג (איי. טי.) בע"מ (פורסם בנבו) החלטה מיום 09.12.24)
כלומר הגם שלמנהל אין סמכות לבטל את העיצום (בהתאם לתקנות ההפחתה), הרי שלעיתים עם התקשרות עם גוף מוכר, לא היה מקום להטיל את העיצום הכספי מלכתחילה, וזאת בהעדר מדיניות אחידה ושוויונית ליישום ההנחיות הנוגעות להטלת עיצום כספי ביחס למי ששילם דמי טיפול רטרואקטיבי לחברת תמיר.
לעמדת בית המשפט השלום בחיפה: "העדר פרסום קריטריונים ברורים מתי יש להשית עיצום כספי גם כלפי מי ששילם דמי טיפול רטרואקטיביים, מצדיקה אף היא את ביטול העיצום הכספי, משלא הובהר כי אין בכך משום כפל תשלום כפי שטענה המשיבה עצמה (המשרד להגנת הסביבה) בהליך אחר".
באותו עניין, הסתבר כי המערערת נדרשה לשלם לחברת תמיר דמי טיפול רטרואקטיביים בסכום כולל של למעלה מ-280,000 ₪ באופן שלא מנע הטלת עיצום נוסף כאשר המשרד להגנת הסביבה לא הצביע על טעמים המבהירים, מדוע בהתאם לאותה מדיניות מוצהרת, כפי שהוגשה לבית המשפט המחוזי בהליך אחר, יש מקום להשית על המערערת עיצום כספי.
בעמדה שהציג המשרד באותו הליך נרשם, כי הוא אינו משית עיצום כספי על מי שמשלם דמי טיפול רטרואקטיביים: "המשרד להגנת הסביבה מסר כי על פי מדיניות האכיפה הנוהגת, במקרה שבו יצרן או יבואן מפר ומשלם דמי טיפול רטרואקטיביים, נמנע המשרד מהטלת עיצום כספי. קביעה שיפוטית כי אין לגבות דמי טיפול רטרואקטיביים, או כי יש להגביל את הגבייה הרטרואקטיבית לזמן קצר, עשויה לחייב שינוי במדיניות זו".
כדי למזער נזקים ומשנחשפה התנהלות לא תקינה טען המשרד של הגנת הסביבה כי עמדת הלשכה המשפטית כפי שהוגשה לבית המשפט הייתה "מצומצמת ולפיה המשרד נמנע מהטלת עיצום כספי רק ביחס למי שנמנע לעמוד ביעדי המחזור לפי סעיף 34(ד) לחוק האריזות, ושילם דמי טיפול רטרואקטיביים, אך לא קיימת מדיניות בדבר אי הטלת עיצום כספי ביחס לכלל ההפרות שבחוק האריזות. לטענתה המשרד לא ביטול עיצומים כספיים ביחס למי שלא התקשר עם הגוף המוכר"
בית המשפט השלום בחיפה, כב' השופט יובל וסרקרוג, אשר ראה את טובת בית העסק אשר התמודד עם דרישת תשלום מופרזת ולא צודקת, פסק כי יש לדחות פרשנות זו של המשרד לאיכות הסביבה.
נפסק בין היתר כי קריאת מסמך העמדה של המשרד להגנת הסביבה מלמדת כי היא רלבנטית ביחס לתשלום דמי טיפול רטרואקטיבי, גם (או בעיקר) לגבי מי שלא התקשר עם חברת תמיר במועד ולא רק ביחס למי שלא עמד ביעדי המחזור.
בתיקים שנוהלו על ידי משרדנו נחשפנו לכך שטענות בתי העסק במקרים דומים על פי חוק האריזות נדחו, בשל חשש אמיתי וגלוי של הערכאות לצאת כנגד התנהלות המשרד לאיכות הסביבה, בשם הטענה אין בסיס להתערבות בשיקול דעת מקצועי של המשרד.
התנהלות זו חוטאת לתפקידם של בתי המשפט ופוגעת באמון הציבור, כפי שטענו המיוצגים וכפי תחושתם כאשר האמור מקבל משנה תוקף לאור פסק דין אחר שבו בית המשפט בחיפה מצא לנכון לבקר את התנהלות המשרד ולבטל עיצום.
בתי המשפט לא אחת יוצאים מגדרם שלא להתערב בהחלטת הרשות ולא מפגינים ולו למראית עין, שום מאמץ לגרום לצד החזק- משרד ממשלתי, להגיע להסדרים המאוזנים.
א-סימטריה מובנית זו והכח הרב שניתן לרשות לדרוש ולגבות עיצום בהליך מקוצר, אף ללא הגשמה של זכות טיעון ראויה והליך מנהלי תקין, שהדרך לביטולו הינו באמצעות ערעור, מחייבת הפעלת התערבות ממשית של הערכאות, בביקורת נוקבת ביחס להתנהלות זו, ביצירת הסדרים הגונים כדי שהצדק ייראה בפני עסקים המתמודדים במילא עם תשלומים שוטפים כדי לשרוד.
יש לייחל דווקא לאור פסק הדין שבו ביקר בית המשפט את התנהלות המשרד לאיכות הסביבה, כי עיצומים אשר שולמו למשרד להגנת הסביבה, בשם עיקרון השוויון שבו מתהדר המשרד, יושבו לבתי העסקים, ולכל הפחות יפעל המשרד לאיכות הסביבה לפרסום ולחידוד נהלים ולפרסום הנחיות מנהליות אשר נועדו אחרי הכל להיטיב עם .
יש להוסיף כי על פי סעיף 6 לחוק חופש המידע, על הרשות להעמיד לעיון הציבור את ההנחיות המינהליות הכתובות שעל פיהן היא פועלת ושיש להן נגיעה או חשיבות לציבור, אלא שבמקרה דנא נראה כי המשרד בלשון עדינה עצם את עיניו להוראות הדין.
נגרם לכם עוול מרשות מקומית, משרד ממשלתי? מתמודדים אל מול הליכים בירוקרטים מסובכים ?
פנו למשרדו של עורך דין טל קדש- משפט מנהלי וציבורי