חופש המידע

כידוע,על פי חוק חופש המידע, רשות ציבורית חייבת לגלות "כל מידע המצוי ברשות ציבורית, והוא כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב".

על מבקש מידע אינו חייב לפרט את סיבותיו או טעמיו לקבלת המידע על פי חוק חופש המידע.

רשות ציבורית על פי חוק חופש המידע הינה אחד מן הגופים שלהלן:

לשכת נשיא המדינה; הכנסת; מבקר המדינה, למעט לגבי מידע שהגיע אליו לצורך פעולות הביקורת ובירור תלונות הציבור; בתי משפט, בתי דין, לשכות הוצאה לפועל, וגופים אחרים בעלי סמכות שפיטה על פי דין – למעט לגבי תוכנו של הליך משפטי; רשות מקומית; חברה עירונית; תאגיד שהוקם בחוק;

חופש המידע – ברירת המחדל היא כי רשות ציבורית חייבת לגלות כל מידע שאזרח או תושב ישראלי מבקש ממנה, אשר מצוי ברשותה על גבי אמצעי טכנולוגי. יחד עם זאת, ישנם מקרים ונסיבות בהם רשות ציבורית אינה חייבת לגלות מידע, למשל אם הדבר כרוך בהקצאת משאבים בלתי סבירה או באם המידע אינו מצוי ברשותה. קיימים מקרים שרשות תשמש בזכותה שלא למסור מידע אם יש במסירת המידע כדי לפגוע בביטחון המדינה או בהגנת הפרטיות. משרדנו עומד לצד אזרחים ומוסדות בכל הקשור לקבלת מידע מאת רשויות ציבוריות באשר הן. ככלל, קבלת מידע מאת רשות ציבורית מצריך הקדמת פניה אל הממונה על מסירת המידע הרשות וקבלת עמדתה בתוך 30 ימים, ורק לאחר מכן וככל שהמידע לא נמסר, יש לעתור בעתירה נפרדת לבית המשפט לעניינים מנהליים. חופש המידע – אנו ערים לכך שלעיתים המידע נחוץ לשם ניהול הליך משפטי תלוי ועומד דבר אשר עלול להיות בעוכריו של הפונה ככל שבית המשפט לא יעכב הליכים וימתין לקבלת המידע מאת הרשות. מסיבה זו למשל, לעיתים  עדיף לעתור בעתירה נפרדת לקבלת מידע ורק לאחר מכן, עם קבלת התמונה הכוללת ולימוד המסמכים, תישקל הגשת עתירה או הליך משפטי כנגד הרשות הציבורית.