עורך דין טל קדש - התמודדות עם צו הפסקה מנהלי או צו סגירה של בתי עסק
עו"ד טל קדש - עורך דין ארנונה והיטלים, ליטיגציה ונ

עו"ד טל קדש - מיסוי מוניציפלי ▪️ ליטיגציה מנהלית, אזרחית ומסחרית ▪️ נוטריון

Dun's 100 - דירוג מיסוי מוניציפלי - משרד עו"ד טל ק
BDI CODE- דירוג מיסוי מוניציפאלי - משרד עורכי דין
בקרו אותנו גם בפייסבוק
פנה אלינו לייעוץ
arrow-left, arrow-left, previous, left
יש לך שאלה?

התמודדות עם צו הפסקה מנהלי או צו סגירה של בתי עסק

משרדנו מלווה עסקים בהתמודדות בירוקרטית מול רשויות מקומיות הן בתחום של מיסוי מוניציפלי והן בהיבט של ייצוגם במסגרת כתבי אישום הנוגעים לסגירת העסק או מגבלות המוטלות מכח חוק רישוי עסקים על בית העסק כדוגמת צווים מנהליים וקנסות.
 
הדרך הראויה להתמודדות מול בית עסק אשר אינו פועל להוצאת רישיון עסק וקבלת האישורים הנוגעים להפעלת העסק בדרך הראויה, הינה הגשת כתב אישום על פי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים חלף שימוש בצווים מנהליים הניתנים במעמד צד אחד.
 
הוצאת צו מנהלי הינה חריג אשר יש להשתמש בו במשורה ובמקרים קיצוניים בלבד בשים לב לכך שצו מנהלי משמעותי עירה ידית של העסק טרם החלטה שיפוטית, באופן העולה כדי פגיעה אנושה בחופש העיסוק של מנהל העסק.
 
 בנסיבות אלו, הפרשנות שניתנה לשימוש בצווים מנהליים מציבה רף שימוש בצווים אלו רק במקרים דחופים אשר בהם גובר האינטרס הציבורי על האינטרס הפרטי, הווה אומר במקרים בהם קיימים טעמים אקוטיים לסגירת בית העסק כדוגמת החשש לבריאות הציבור, חשש לביטחון הציבור, יצירת מטרד מבית העסק, סכנה לשלום הציבור.
 
בסעיף 20 לחוק רישוי עסקים נקבע כי "ראה גורם מהגורמים המנויים בסעיף קטן (ג) על יסוד דוח שהגיש לו מפקח, כי יש יסוד סביר להניח כי מתקיים אחד מאלה, רשאי הוא לצוות בכתב על בעל העסק, על המחזיק בעסק, על מי שבפיקוחו או בהשגחתו פועל העסק, ועל כל מי שהמועסק בשירותם, להפסיק את העיסוק בעסק, בין בסגירת החצרים ובין בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק (בחוק זה – צו הפסקה מנהלי):
 
(1)   עסק טעון רישוי לפי חוק זה פועל בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, ובלבד שבמועד הדוח לפי סעיף קטן (א) לא חלפו יותר מ-18 חודשים מיום שהחל העיסוק בעסק;

(2)   עסק טעון רישוי לפי חוק זה פועל בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, בניגוד לתנאיהם, או בניגוד לתקנות לפי חוק זה, והדבר מקים סענה ממשית או חשש משמעותי לפגיעה בציבור בשים לב למטרות המפורטות בסעיף 1(א)".
 
בסעיף 21 לחוק רישוי עסקים נקבע כי "צו הפסקה מינהלי יעמוד בתקפו שלושים יום מיום נתינתו, אם לא בוטל לפני כן על ידי מי שהוציא אותו או על ידי בית המשפט; בתום התקופה של שלושים יום רשאי מי שנתן את צו ההפסקה המינהלי לבקש את הארכת תוקפו בבית משפט השלום או בבית המשפט לעניינים מקומיים שבתחום שיפוטו נמצא העסק שלגביו ניתן הצו; הוגשה לבית המשפט בקשה להארכת תוקפו של צו הפסקה מינהלי, יעמוד הצו בתוקפו למשך שבעה ימים נוספים, כל עוד לא החליט בית המשפט החלטה אחרת; הוראות סעיף זה לא יגרעו מסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 17".
 
הגם לבית המשפט סמכות להפעיל את שיקול הדעת ולהאריך צו הפסקה מנהלי, אף ללא הגבלת זמן,  על פי שיקול דעת שהוא מחוייב להפעיל ביחס לכל מקרה ומקרה.
 
בסעיף 4 לחוק רישוי עסקים נקבע כי "לא יעסוק אדם בעסק טעון רישוי אלא אם יש בידו רישיון, היתר זמני או היתר מזורז לפי חוק זה ובהתאם לתנאיו; עסק שאיננו נייד, לא יעסוק בו אדם, אלא אם כן ברישיון, בהיתר הזמני או בהיתר המזורז, שבידו, מתוארים החצרים שבהם הוא עוסק".
 
בסעיף 22(א) לחוק רישוי עסקים נקבע כי "לא יבטל בית המשפט צו הפסקה מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעסק פעל כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו לפי חוק זה, או אם התקיימה אחת מעילות המשפט המינהלי שמצדיקה את ביטול הצו"
 
 
משמעות הדברים הינה כי כל החלטה של רשות בדבר הטלת מגבלות על עסק קל וחומר כי כל החלטה של שיפוטית בהקשר זה, מחייב ביצוע של בדיקה קפדנית ומציאת פתרונות חלופיים אשר יפגעו במידה פחותה בחופש העיסוק של העוסק.
מקרים בהם הצו אינו דרוש באופן מיידי, הרי שיש לשקוד על המסלול הראוי שאינו הגשת כתב אישום כנגד בית העסק ומתן אפשרות להוכיח את טענות ההגנה שלו בבית המשפט.  גם אם בית עסק מפעיל את בית העסק שאין ברשותו את כל האישורים אך מצליח להציג אישורים המצויים ברשותו ופועלות שנקט על מנת לקבל בשקידה סבירה אישורים נוספים, המצויים בשלב של בחינה של הרשות, הרי שיש בכך כדי להשפיע על החלטה דרסרטית בדבר סגירת העסק ומתן סנקציות כנגד בית העסק.
 
לעיתים פסקו הערכאות כי כי זכות נאשמים/ מנהלי עסק לחופש העיסוק, גובר על אינטרס שלום הציבור וזאת במקרים שבהם בית המשפט סבור כי לא נשקפת סכנה לביטחון הציבור.
 
יש להביא את הפסיקה של בית המשפט העליון בהקשר זה, מפי כב' השופט פוגלמן ברע"פ 4383/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו בע"מ:  "תכליתו המניעתית של הצו מוליכה למסקנה שככלל יש להורות על הפסקת עיסוק בעסק כל אימת שלא ניתן רישיון. אולם בד בבד עם מתן הצו, נדרש בית המשפט להפעיל שיקול דעת בקובעו את מועד כניסתו של הצו לתוקף. לשם כך יש לאזן בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה מהפסקת העיסוק לאלתר, לבין מידת הנזק שייגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלתו ללא רישיון לפרק זמן נוסף אשר מטרתו ליתן לבעל העסק או לצדדים שלישיים שהות להתארגנות, או לחלופין לאפשר את מיצויו של הליך הרישוי".
 
 
עו"ד טל קדש - עורך דין משפט מנהלי, מיסוי מוניציפאלי, משפט מנהלי, משפט אזרחי 
מייל: tal@kadesh-law.co.il; טלפון:  6121281 - 03