עו"ד טל קדש, המייצג לקוחות בתחום הבנקאות והשטרות, יסביר מהי טענת "פרעתי" וכיצד ניתן להשתמש בטענה זו.
טענת "פרעתי" הינה טענה משפטית אותה רשאי חייב לטעון במסגרת הליכי הוצאה לפועל. מקורה המשפטי של הטענה הינו סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, להלן לשון הסעיף:
19. (א) חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
ב)החליט רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, יצווה על הפקדת ערובה להבטחת קיום פסק הדין, זולת אם החליט, בהתחשב בנסיבות העניין, שלא לצוות כן.
(ג)דחה רשם ההוצאה לפועל את טענת החייב, יטיל עליו הוצאות מיוחדות אם מצא כי לא היה יסוד לטענתו.
מלשון הסעיף נלמד, כי חייב יכול להעלות טענת "פרעתי" כאשר פרע את החוב שנפסק לו בבית המשפט לאחר פסיקתו, כאשר נפתח נגד חייב תיק בהוצאה לפועל לביצוע שטר (שטר חליפין, שטר חוב או שיק), או כאשר ישנן לדעתו סיבות הפוטרות אותו מלקיים את פסק הדין כאמור (למשל, כאשר נוצר חוב של הזוכה כלפי החייב לאחר שפסק הדין כנגד החייב ניתן. החייב יוכל לקזז את החוב אם מדובר בחוב חדש שהוא קצוב, או בחוב שהוא לא קצוב אך נובע מאותה עסקה שבשלה ניתן פסק הדין או למשל כאשר נכרת הסכם חדש בין הזוכה לחייב, לפיו החייב לא צריך לשלם לזוכה את המגיע לו, או שהוא צריך לשלם לו סכום מופחת). את טענת "פרעתי" ניתן להעלות בכל שלב של הליכי הוצאה לפועל ובכל מועד.
תנאי נוסף בקשר ל"טענת פרעתי" הנלמד מלשון הסעיף לעיל הינו, כי על החייב המעלה את הטענה כאמור הנטל להוכיח לבית המשפט כי אכן פרע את החוב או חלק ממנו.
על חייב המבקש לטעון "טענת פרעתי" להגיש בתוך 20 יום מיום קבלת מכתבי האזהרה בקשה בכתב בצירוף תצהיר המאמת את העובדות התומכות בבקשתו לראש ההוצאה לפועל. לאחר הגשת הבקשה כאמור, על החייב להמציא לזוכים עותק של הבקשה, ואלו רשאים להמציא תשובה לבקשת החייב בתוך 20 יום מיום קבלתם את עותק הבקשה, או בתוך זמן אחר, כפי שייקבע על ידי רשם הוצאה לפועל. אל תשובת הזוכים כאמור חובה לצרף תצהיר המאמת את העובדות התומכות בתשובתם לבקשה.
לחייב שטען "טענת פרעתי" יש זכות להשיב לתשובת הזוכים לבקשתו בתוך 10 ימים מיום קבלתו את תשובת הזוכים, או בתוך זמן אחר, על פי החלטת רשם ההוצאה לפועל.
החלטת רשם ההוצאה לפועל יכולה להינתן באחת משתי דרכים; האחת, תוך הכרעה בהתבסס על סמך בקשת החייב וכתבי התשובה של הזוכים ושל החייב; או על ידי זימון הצדדים לדיון, במסגרתו ייחקרו על תצהיריהם. במקרה בו ראש ההוצאה לפועל יחליט לדחות את טענת "פרעתי", הוא יטיל על החייב הוצאות מיוחדות היה וימצא כי לא היה יסוד לבקשה.
העברת נטל ההוכחה בטענת "פרעתי" מהחייב לזוכה
כאמור, נטל ההוכחה בטענת "פרעתי" מוטל על החייב, המעלה את הטענה בפני ראש ההוצאה לפועל. יחד עם זאת, ישנם מספר מקרים בהם נטל ההוכחה יעבור מהחייב אל הזוכה. מקרה מעניין הובא לאחרונה לפני ראש ההוצאה לפועל, במקרה שבו עו"ד טל קדש ייצא את החייב בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב. באותו המקרה, הועבר נטל ההוכחה מהחייב לזוכה, עקב שיהוי של הזוכה בנקיטת הליכים:
ביום 4.3.1993 נפתח תיק בהוצאה לפועל לביצוע פסק דין. במועד פתיחת התיק היה גובה החוב 35,788 ₪, אשר תפח עד למועד ההחלטה של רשמת ההוצאה לפועל לסך של כ- 280,000 ₪.
במסגרת פסק הדין, שניתן בשנת 1995, חויב החייב בתשלומים הבאים – תשלום בסך של 590 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.5.1991 לזוכה, ותשלום בסך של 1,500 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
בשנת 1995 שילם החייב 1,755 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. המחלוקת בין הצדדים הייתה, האם שולם התשלום לזוכה בסך של 590 ₪, כאשר החייב זכר כי שילמו אך בשל חלוף הזמן לא הייתה בידיו אסמכתא להוכחת התשלום כאמור ואילו הזוכה טען כי התשלום כאמור לא שולם, וזה אף נסמך על מכתב של עורך דינו, בו נטען כי התשלום כאמור לא שולם.
מלבד לטענת "פרעתי", בא כוחו של החייב טען כי התנהלות הזוכה בתיק, המתנה של 20 שנה מבלי שנקט בכל פעולה לגביית החוב הנטען על ידו, עולה לכדי השתהות ולהתנהגות שלא בתום לב. רשמת ההוצאה לפועל, גב' יעל טימנס קיבלה את טענות בא כח החייב, עוה"ד טל קדש, בקובעה, כי בהתנהלות הזוכה – חוסר המעש לגביית החוב הנטען על ידו במשך 20 שנה, ו"התעוררות" עתה, יש טעם לפגם. עיקרון תום הלב קבעה כב' הרשמת, חולש על המשפט על הליכיו השונים והוא אינו פוסח על הליכי ההוצאה לפועל.
כב' הרשמת קבעה כי התנהלות הזוכה עולה כד שיהוי ובהמשך הסבירה, כי על מנת שתתקבל טענת שיהוי, על הטוען יש לעמוד בשני תנאים; האחד, הוכחה כי השיהוי מבטא ויתור על מימוש הזכות מצד התובע; השני, להוכיח כי מצבו של הטוען כאמור הורע עקב השיהוי. התנאי הראשון קבעה כב' הרשמת, התקיים, וזאת ניתן ללמוד מהתנהלות הזוכה, אשר לפי קביעת כב' הרשמת, לא דאג לעדכן את התיק כאשר בוצעו תשלומים מאת החייב ושבמשך 20 שנה לא נקט בכל פעולה כדי לגבות את החוב לכאורה. התנהלות זו קבעה כב' הרשמת, מעידה כי "הזוכה זנח התיק".
לגבי התנאי השני קבעה כב' הרשמת כי השיהוי המאפיין את התנהלות הזוכה אכן גרם להרעה במצב החייב, ובמילותיה: "יצויין ויודגש כי אף הזוכה עצמו לא זכר מדוע נפתח התיק והאם בוצעו תשלומים, ונזקק לשירותיו של עו"ד אשורי על מנת לרענן זכרונו. סיכומו של דבר, אני מוצאת כי התנהלות הזוכה והזמן שחלף, יש בהן כדי לקבוע את טענות החייב בדבר הנזקים שנגרמו לו עקב השיהוי בנקיטת הליכים כנגדו. זאת גם בשים לב לכלל אשר הובא לעיל, ואשר לפיו תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תוכנית חסכון" לזוכה, אשר תמתין לזוכה, פרק זמן ממושך, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית..."
**עו"ד טל קדש, מומחה למשפט אזרחי - מסחרי, מיסוי מוניציפאלי, דיני בנקאות ודיני חברות.
אי- מייל: tal@kadesh-law.co.il
**כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.